קנג) אבל אנו כללות העולם, שאין אומרים הק"ש קודם הנץ החמה, אלא עד אחר הנץ החמה ממש, הנה אז כבר נסתלקו המוחין לגמרי, ולא נשאר מהם דביקות ברישא דז"א, ולכן אנו צריכין לקרות ב"פ ק"ש, כדי להחזיר המוחין ע"י מדרגה אחר מדרגה. משא"כ כמנהג הותיקין, לפי שהמוחין אשר באו אחר חצות לילה אין צורך לטרוח להחזירם, וכמעט שהם חוזרים מעצמם, וכאשר אומרים ק"ש אז באים מוחין חדשים, מעולים מאותם שהיו מחצות לילה.
קנג) מוחין אחרים חדשים מעולים מאותם שהיו בחצות לילה. כי בחצות לילה, לא היה הזווג לבחינת מוחין ממש, אלא להשלמת הכלים, כנ"ל. אבל בק"ש דיום, הזווג הוא להמשכת ג"ר דמוחין ממש. שו"ק דמוחין אלו נמשכין בק"ש דיוצר, וג"ר שלהם נמשכים בברכת אבות. ואז זו"ן עצמם ראוים לזווג בברכת שים שלום.