זהר

קנג) ז', אשטח על זיויתיה דספר שביעאה, תוקפא דבלי כלום. הורמני דבריירי, ועילעולא דקואנריתא, קוזמיטין בשביעאה, בלימין על שביעתא. אתנהגן ולא נטלן. נטלן ולא אזלן. אזלן ולא הריין. הויין ולא אתבריין. אתבריין ולא אתמשיין. עילאין ותתאין, נחתין סלקין, תלת רכיבין, ארבע רשימין, חד אתחזרו, חד הוא, דחילא דחד שביל דשארי עלוי. שוי עלוי את ד'.

פירוש הסולם

קנג) ז'. אשטח על וכו': ביאור ספירה ז) שהיא ספירת נצח שבמלכות. שטח על הזיו של ספר השביעי, שהוא נצח, תוקף בלי כלום, שליטת הבירור, והסערה שהיא רפואה, הם תכשיטים בשביעי, וסוגרים על השביעית. מתנהגים ואינם נוסעים. נוסעים ואינם הולכים. הולכים ואינם נמצאים, נמצאים ואינם נבראים. נבראו ואינם ממשיים. עליונים ותחתונים יורדים ועולים שלשה רוכבים, ארבעה רשומים, והוחזרו לאחד. אחד הוא, מכח שביל ההוא השורה עליו. ונתן עליו אות ד'. הורמני פירושו שליטה. מלשון דשכיחי גבי הרמניא (עירובין נ"ט) בריירי. הוא מלשון בירור. עילעולא, פירושו סערה. כי על יקום סערה, מתרגם, יקום עלעולא (תהלים ק"ז). קואנריתא פירושו רפואה. והוא מלשון, חזי לקרייטי (ברכות נ.). קוזמיטין הוא מלשון כל קוזמיקון שלו, שפירושו תכשיטים (בראשית רבה י"ט). בלימין פירושו סוגרים מלשון בלום פיך (ספר יצירה ג' י').
פירוש. כבר נתבאר לעיל (באות קנ"א) שהגבול וכח הדין שנעשה באמצע המדרגה, המכונה פרסא, מחמת עלית המלכות לבינה, נשאר בתקפו, גם בעת גדלות, אע"פ שאז כבר חזרה וירדה המלכות מבינה. שתקון זה מתחבר עם כח המסך דהירק שבקו האמצעי ומסייע אותו להגדיל את קו הימין, ולמעט את קו השמאל, שעי"ז נכנע קו השמאל, והחכמה דשמאל מתיחדת עם החסדים שבימין (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ב). וכח הדין הזה שנשאר בפרסא שולט בעיקר ממנו ולמטה, דהיינו על ג' קוין ומלכות שלמטה מפרסא, הנקראים נהי"מ (כנ"ל באות קמ"ט) כי היא מבדלת בין העליונים שלמעלה מפרסא ובין התחתונים שלמטה מפרסא.
וכמו בקו ימין שבת"ת שלמעלה מפרסא, אומר (באות קנ"ב) דצד ימין מרחיש גבורן, שפירושו שכח הדין של המסך נתתקן בקו ימין, כדי להגדיל מעלת החסדים שבו על החכמה שבשמאל, אף כך, בקו ימין שלמטה מפרסא שהוא ספירת הנצח, נתתקן בו כח הדין, כדי להגדיל החסדים שבו, ולמעט את החכמה דשמאל, כדי שיתיחדו שניהם.
וז"ש, אשטח על זיויתיה דספר שביעאה, שהוא נצח, תוקפא, דהיינו, ששטח על הנצח, תוקף הדין שבפרסא כדי להגדיל החסדים שבו, ונבחן שכח הדין הזה שבפרסא השולט על הנצח, הוא תוקפא דבלי כלום, שהרי כבר ירדה המלכות מן הבינה, וא"כ היה צריך הפרסא להתבטל, ועכ"ז נשאר כח הדין קיים, כדי שיגדיל כח הימין על השמאל. וז"ש, הורמני דבריירי שכח הדין הזה שבנצח, הוא שליטת הבירור, כלומר, שמברר עדיפות החסדים שבימין, על החכמה שבשמאל, כי כח הדין הזה אינו פוגם כלל את הימין, אלא להיפך, שמרבה אותו ומגדילו, אבל את השמאל הוא ממעט מן הג"ר דחכמה, כנודע. וז"ש על קו השמאל, ועלעולא דקואנריתא, שאפילו על קו השמאל, הוא סערה, דהיינו דין, לרפואה, דהיינו כדי ליחדו עם החסדים שבימין, שעי"ז הוא מתרפא מן החשבות שהיה לו מקודם לכן (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ב) ונמצא, שכח הדין הזה, הוא קוזמיטין בשביעאה, שהוא תכשיטים בספירת הנצח, כי מיפה אותו ומגדילו. בלימין על שביעתא, וסוגרים את השביעית, דהיינו את המלכות המכונה שביעית, כי כח הדין הזה סוגר הארת החכמה המתגלה במלכות, שלא תאיר רק ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. ומה שאומר זה דוקא על המלכות, ולא על קו השמאל, הוא מפני שעיקר גילוי החכמה הוא במלכות, לפיכך נראה בה כל כחו, לסגור החכמה שלא תתפשט ממעלה למטה.
ויש לדעת, שאע"פ שנצח והוד, שהם ימין ושמאל שלמטה מפרסא, נכללים זה מזה על ידי קו האמצעי, שהוא יסוד. אין הפירוש שהימין קבל צורת השמאל, וכן שהשמאל קבל צורת הימין, אלא צורות הימין והשמאל נשארים נבדלים זה מזה כמקודם התכללותם, שהימין מאיר בחסדים שהוא הארת ו"ק ואינו מקבל חכמה. והשמאל מאיר בהארת חכמה, שהוא ג"ר. אלא ענין התכללותם של ימין ושמאל זה בזה שנעשה על ידי קו האמצעי, הפירוש הוא שנעשה ב' קוין ימין ושמאל בימין דהיינו ימין ושמאל שבנצח. וכן נעשו ב' קוין ימין ושמאל בשמאל. דהיינו ימין ושמאל שבהוד. והם מחליפים שליטתם, שפעם שולט הימין דנצח כדרכו בהארת ו"ק, ופעם שולט השמאל דנצח כדרכו בהארת החכמה. ועד"ז בימין ושמאל בהוד, כמ"ש לפנינו.
ונודע שאין גילוי חכמה אלא בזמן נסיעה (כמ"ש בזהר בשלח דף ל"ט ד"ה וג') לפיכך נבחנת הנסיעה להארת ג"ר. וכל זה אם נוסע בכח עצמו, אבל אם מתנהג ע"י אחרים, נחשב כו"ק. וכן אם הולך ברגליו, נחשב לו"ק, מפני שמטולטל מימין לשמאל ומשמאל לימין, כדרך ההולך ברגליו. וז"ש, אתנהגן ולא נטלן, והיינו בזמן ששולט קו הימין בנצח, מתנהגים הימין והשמאל דנצח ע"י העליון שהיא הארת ו"ק. ואינם נוסעים מכח עצמם שהיא הארת ג"ר. ובשעה ששולט קו השמאל בנצח, נטלן ולא אזלן, שהימין ושמאל דנצח להיותם שניהם תחת שליטת השמאל, הם נוסעים, שפירושו שמאירים בהארת ג"ר, ואינם הולכים, שהיא הארת ו"ק. עתה מבאר ב' הבחינות שבהליכה, שבשעה שההולך נסמך על הימין, אזלן ולא הויין, אע"פ שהולכים אין הדינים נמצאים שם כלל. כי אין הדינים נאחזים באור הימין. ובשעה שההולך נסמך על השמאל, הויין ולא אתבריין, אז כבר נמצאים הדינים, אבל אינם ממעטים האור, כי אור ההליכה בכללו, הוא אור החסדים, והארת ו"ק, שאין הדינים שולטים בו למעט אותו. כי אין הדינים שולטים אלא בהארת חכמה, ולא בחסדים, כי על החסדים לא היה צמצום כלל. אמנם בהארת ג"ר דהיינו בנסיעה, אתבריין, ששם נמצא כח הדין הטמון בנצח כנ"ל, שממעט הג"ר דחכמה (כבפלפה"ס אות ל"ב) אבל ולא אתמשיין, שאין בדינים הללו שום ממשות, מפני שכבר ירדה המלכות מן הבינה. והיינו כנ"ל, שהדינים הללו, הם תוקפא דבלי כלום. ע"ש. ונודע שאור החסדים שבימין מאיר ממעלה למטה, ואור החכמה שבשמאל אינו מאיר רק ממטה למעלה (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ב) וז"ש, עלאין ותתאין נחתין סלקין. שכששולט הימין הם יורדים, דהיינו שמאירים ממעלה למטה. וכששולט השמאל, הם עולים, דהיינו שמאירים רק ממטה למעלה.
ואלו ימין ושמאל שבנצח, אין. הפירוש שהם ב' קוין ימין ושמאל ממש, אלא שניהם הם בחינת קו הימין. ורק מטעם ההתכללות עם השמאל, נרשם בהכרח גם מן השמאל. אבל חוץ מזה, כל קו שבג' קוין נכלל בעצמו מכל ג' קוין. וז"ש, תלת רכיבין, ג' קוין רוכבים על הנצח, להיותו כלול מכל נה"י. ואם נחשוב גם המלכות המקבלת אותם יש ארבעה, שהם נהי"מ. וז"ש ארבע רשימין, שאלו תג' רשומים בארבע, עם מלכות המקבלתם. וכל אלו חד אתחזרו, דהיינו שהוחזרו תחת השליטה של הימין בלבד, שהוא חסדים. חד הוא, וע"כ הוא בשליטת אור אחד, שהוא חסדים, משום דחילא דחד שביל, שהוא כח הדין המתוקן בנצח (כנ"ל באות קנ"א). הנקרא שביל. דשארי עלוי, שהוא מתוקן בנצח.
ויש ב' בחינות דינין, א) הם דינין דשמאל בלי ימין, שהם דלות וחשך, משום שהחכמה דשמאל אינה יכולה להאיר בלי התכללות בהארת החסדים שבימין. והם מרומזים באות ד', שהיא לשון דלות וחשך. ב) הם דינין דימין, שהם הדינין דמסך ושבפרסא. והם מרומזים באות ה', הרומזת על הדינין שבנקודה האמצעית. ודינין דשמאל ממותקים ע"י התכללותם בימין. וז"ש, ושוי עלוי את ד', שעל ספירת הנצח שהוא ימין, נתן האות ד', כדי להמתיקה. והאות ה' הרומזת על דינין דימין, נתן להמתיקה, בהוד, שהוא שמאל כמ"ש בדבור שלאחר זה.