זהר

קנג) וארקא, וארעא מבעי ליה, אלא בגין דארקא איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא, ובההוא אתר אית בני בנוי דקין, לבתר דאתתרך מעל אפי ארעא נחית לתמן ועביד תולדות, ואשתבש תמן, דלא ידע כלום. ואיהו ארעא כפילא, דאתכפל מחשוכא ונהורא.

פירוש הסולם

קנג) וארקא, וארעא מבעי וכו' שואל, הכתוב אומר וארקא, וארעא היה צריך לומר. ומשיב, משום שארקא הוא אחת משבע הארצות שלמטה. ובמקום זה יש בני בניו של קין, כי לאחר שנגרש מעל פני הארץ, ירד שמה ועשה תולדות, ודעתו נתבלבלה שם, שלא ידע מאומה. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחשך ואור. אשתבש פירושו מבולבל, כי על שריגים מתרגם שבשין (בראשית מ' י"ב) ובשביל ששריגי הגפן מבולבלים ומסוכסכים זה בזה ע"כ הושאל ללשון בלבול וסכסוך.
פירוש. ז"ת נכללות זו מזו, ויש בכל אחת ז"ס חג"ת נהי"מ, ונמצאות גם במלכות. ז"ס, וכן בארץ התחתונה יש ז' ארצות, שהן: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, תבל. והארץ שלנו היא תבל, שהיא העליונה מז' הארצות. וארקא היא הג' מז' הארצות. והנה הנשמות דקין והבל נמשכו מהשם אלהים, אלא מסבת הזוהמא דאטיל נחש בחוה, יצאה תחילה נשמת קין מאתוון דאל"ה, ואחר כך יצא הבל מאתוון מ"י. והיו צריכים להתכלל זה בזה ברחימותא, ואז היה שורה השם אלהים על שניהם יחד, כמו דאשתתף מ"י באל"ה תדיר בסוד השם אלהים כנ"ל. אמנם כח הזוהמא דחויא שיצא עם נשמת קין, גרם לו לקטרג על אחיו הבל שה"ס מ"י דאלהים, עד ויקם עליו ויהרגהו, כי גרם להסתלקות אתוון מ"י מן אלה, שז"ס הריגת הבל. ואל"ה, שהוא בחינת עצמו נפל לקליפות. וז"ש דאתתרך מעל אפי ארעא, כי נפל מארץ דקדושה, נחית לתמן לארקא שהיא מקום הקליפות. ועביד תולדות ואשתבש תמן דלא ידע כלום, כי עביד תולדות בשליטת הקליפות, וע"כ אשתבש לשון הקדש בפיו אל לשון תרגום, דלא ידע כלום, כי אבד בחינת הדעת, כי הקליפות מחוסרי דעת. כי אין להן אלא מוחין דחו"ב בלי דעת.
וענין הריגתו את הבל, הוא כמ"ש (לעיל אות קנ"ב), שרק בכח מ"ן בטהרה ממשיכים מ"י אל זו"ן, ואח"כ ממשיכים אתוון אל"ה ואשתלים שמא דאלהים גם בזו"ן כמו באו"א. ואז גם הנוקבא מסתימת במאנין דדכורא כמו אמא. בסוד נפקת ה' ועאלת י', (כנ"ל אות י"ז).
ואין הפירוש כי הה' של מ"ה דנוקבא מסתלקת לגמרי, אלא שהה' נכנסה בפנימיות הנוקבא בטמירו, והי' דמ"י נתגלתה כלפי חוץ. ובאופן זה שורה שמא קדישא דאלהים גם בזו"ן שהם בחינת שמים וארץ. אמנם קין העלה מ"ן שלא בטהרה, ורצה להגביר אותיות. אל"ה של בחינת עצמו להנות עצמו, וה"ס ויקם קין על הבל אחיו, כי הקים עצמו למעלה בשליטה על המ"י שהוא הבל אחיו, ואז נתגלו תיכף האחורים של הנוקבא, שהיא הה' דמ"ה שהיתה בגניזו, והשם מ"י נסתלק מהנוקבא, ונמצא משום זה שגם נשמת הבל שהיתה נמשכת מהמ"י של הנוקבא, שגם היא נסתלקה למעלה, וע"כ ויהרגהו. וז"ס שאומר הזוהר (בראשית ב' אות שמ"א), בשעתא דקטיל קין להבל וכו' והוה נשיך ליה בשיניה כחויא ע"ש. והיינו כנ"ל, כי הזוהמא דנחש היתה בו, שמשום זה היה רוצה להגביר אתוון דאל"ה ולבטל את המ"י ולהכניעו תחתיו, וע"כ גילה האחורים שהם מ"ה בנוקבא ונסתלק המ"י ממנה וע"כ פרחה נשמת הבל הנמשכת ממנה,ויהרגהו. וקין עצמו שהוא אל"ה נפל לרשות הקליפות, שהם ארקא. הנקראת בכתוב ארץ נוד, כמ"ש ​וישב בארץ נוד (בראשית ד').
וז"ש, ארעא כפילא דאתכפל מחשוכא ונהורא. ואית תמן תרין ממנן: כי אור וחושך משמשים שם בערבוביא בלי תחומין ביניהם, מטעם שיש שם שני ממונים השולטים בשוה על הארץ הזו, האחד ממונה על החושך והוא משרה שם את החושך, והשני ממונה על האור והוא משרה שם האור.