זהר

קנג) תקונא עשיראה. נחתין שערי תחות דיקנא, וחפיין בגרונא תחות דיקנא. קום ר׳ יהודה. קם ר׳ יהודה פתח ואמר, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי׳ וגו׳. מפני פחד יי׳, הא אתידע דמאן דאיהו לבר, פחד יי׳ אתקרי. ומהדר גאונו, אינון שערי דתחות דיקנא, ואתקרון הדר גאונו, תרי. תקונא עשיראה, תתן אמת ליעקב. וחד סר, דלא נפקי נימא מן נימא, חסד לאברהם.

פירוש הסולם

קנג) תקונא עשיראה וכו׳: התקון העשירי. השערות יורדות תחת הדיקנא, ומכסים על הגרון תחת הדיקנא. קום ר׳ יהודה, קם ר׳ יהודה. פתח ואמר, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה׳ וגו׳. מפני פחד ה׳, הרי נודע שמי שהוא מבחוץ, דהיינו ז״א, נקרא פחד ה׳. ומהדר גאונו, אלו הם השערות שבגרון מתחת הדיקנא, ונקראות הדר גאונו. שני תקונים בהן, תקון העשירי, הנקרא תתן אמת ליעקב. ותקון הי״א, שהוא שאין שערה יוצאה משערה כלומר שאין אחת ארוכה מחברתה אלא שהן שוות. והוא נקרא חסד לאברהם.
פירוש. כמו שנתבאר לעיל בתקון ד׳ שאחר המתוק במקום בינה בשפה עלאה ירדו ובאו למקומם בשפה תתאה בשבולת הזקן, (כנ״ל אות ק״ל) כך כאן אחר שהשערות דמלכות דמדת הדין קבלו המתוק מן התערבותם בשערות התלויות, בתקון הט׳, ירדו ובאו למקומם, שהוא הגרון, כמ״ש לעיל, שהשערות גלגלתא שבדיקנא להיותם בחינת ו״ק, מקומן בגרון (כנ״ל אות קנ״ב) וז״ש, תקונא עשיראה נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא, שהשערות שנתערבו בשערות התלויות עד הטבור, יצאו וירדו משם למקומם שהוא הגרון.
ויש כאן ב׳ בחינות, שהן בינה ומלכות, כי בכל מקום שהמלכות נכללת בבינה נעשה במלכות ב׳ בחינות, א׳ מבחינה הנכללת בה, וא׳ בחינתה עצמה הממותקת בבינה. ולפיכך כשירדו מתקון הט' ובאו למקומן בגרון נעשו מהן ב׳ תקונים, כמ״ש בספרא דצניעותא (אות יז), א׳ חפיין זעירין על גרונא דיקירו, שהוא התקון העשירי הנ״ל שהן ממלכות, וע״כ הן זעירין, כמו האותיות דמלכות שנקראות אתוון זעירין. וב׳, רברבין, חפיין על גרונא, מתשערין בשיעורא שלים, והן בחינות בינה שבהן, וע״כ הן רברבין, כמו האותיות דבינה, שנקראות אתוון רברבן. וזה הוא תקון י״א.
וז״ש כאן, ומהדר גאונו, אינון שערי דתחות דיקנא, ואתקרון הדר גאונו, תרי. כי יש בהם ב׳ בחינות, מלכות ובינה, וע״כ נקראו ב׳ שמות, הדר, גאונו. שאחד מהם הוא מלכות, ואחד מהם בינה. והם ב׳ תקונים. תקונא עשיראה, תתן אמת ליעקב, שהן השערות הקצרות דבחינת מלכות כנ״ל. ונקראות אמת, בסו״ה אמת מארץ תצמח, שהיא המלכות, הנקראת ארץ. אמנם זה נעשה ע״י ז״א שנקרא יעקב. וע״כ נקרא התקון הזה בשם, תתן אמת ליעקב. שעל ידו הוא מתגלה ובא בגמר התקון. וחד סר, דלא נפקי נימא מן נימא. והיינו שערות אחרות גדולות, כמ״ש בספרא דצניעותא הנ״ל, רברבין, מתשערין בשיעורא שלים, להיותן בחינת בינה דמלכות, וע״כ הם בשעור שלם שהן שוות ואינן ארוכות זו מזו.
ובי״ג שבתורה, נקראו ב׳ תקונים אלו נושא עון, ופשע. שבחינת הבינה דמלכות נקראת נושא עון, כי סליחת עון נוהג בבינה, שהיתה ישרה ונעשתה למעוות מחמת המלכות. ובחינת מלכות עצמה נקראת ופשע, כלומר נושא פשע. שסולח הפשע שלה. כי הדינין שבמלכות נקראות פשע (כנ״ל קכו/ב).