זהר

קנג) ובגין דא אמר ליה של נעליך מעל רגליך, דא גופא דהוה ליה כנעל, ההוא דנגעה ביה בת פרעה, ואתלבש באחרא. ובההוא זמנא אהדרת עליה שכינתא.

פירוש מעלות הסולם

קנג) ובגין דא אמר וכו׳: ומשום זה אמר לו הקב״ה למשה, של נעליך מעל רגליך, זה הגוף שהיה לו כנעל, היינו הגוף ההוא שבת פרעה נגעה בו, שהוא הגוף דקליפת נגה, ממשכא דחיוויא, והתלבש בגוף האחר היינו בהגוף דחשמל, ובעת ההיא חזרה עליו השראת השכינה.
בכדי להבין ב׳ הגופות של משה רבינו ע״ה, הגוף שנולד בו ששרתה עליו השכינה, שעליו נאמר ותרא אותו כי טוב, טרם נגיעתה של בתיה בת פרעה, והגוף שנעשה לו אחרי הנגיעה, שעליו נאמר של נעליך וגו'. וכן ב׳ הלבושים של אדם הראשון: הלבוש הא׳ שלפני החטא, שהוא לבוש החשמ״ל. והלבוש השני של כתנות עור בע׳, של אחר החטא, שהוא ממשכא דחיוויא. וכן הטעם למה נקרא גופו הראשון של משה בשם בשר, שהתקונים מביא מן הפסוקים והנה שבה כבשרו, וכן עצם מעצמי ובשר מבשרי.
להבין דברים אלו, צריכים לדעת סוד השתוף של מדת הרחמים במדת הדין, הנעשה בעת צמצום ב׳ דא״ק בסוד הכתוב ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים, ששיתף מדת הרחמים בדין. (עיין ע״ח שער ג׳ פ״ב) וכן כמו שאמרו חז״ל (ב"ר פי״ב) בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין.
פירוש: מלכות נקראת מדת הדין, ובינה נקראת מדת הרחמים, וכדי למתק את מדת הדין שבמלכות, שיתף וחיבר את המלכות בבינה, בסוד הכתוב ותלכנה שתיהן הנאמר בנעמי ורות, שחיבר ה׳ תחתונה שה״ס מלכות וה״ס רות, עם ה׳ ראשונה שה״ס נעמי וה״ס בינה.
ותחלת תקון זה נעשה בזמן יציאת עולם הנקודים מאור העינים, כי ע״י התפשטות נקודות הס״ג עד סיום הרגלים דפרצוף הפנימי דא״ק, הנקרא גלגלתא דא״ק, או כתר דא״ק, שהיא התפשטות הראשונה של קו א״ס ב״ה, בראש תוך סוף עד הנקודה דעולם הזה, (עיין ע״ח שער טנת״א מ״ב פ״ב, ובספר תע״ס חלק ו') נתערב ונתחבר הס״ג שהוא קומת בינה, עם מלכות שבתנה״י דא״ק הפנימי, ונתחברו ב׳ ההין זו בזו בכל המדרגות, עד שה׳ התחתונה עלתה למקום נקבי עינים, כי עינים הן חכמה בסו״ה עיני העדה הם חכמי העדה, ונקבי עינים הן הנקבה של החכמה, ונמצא שיש בעינים ב׳ הבחינות ה׳ ראשונה וה׳ שניה, בסוד מה שכתוב בתקונים על הפסוק אני ישנה, אני שניה. (עיין ע״ח שער ח׳ פרק א').
אמנם שותפות זו, אם שהיא מעלה גדולה וחשובה אל המלכות, הנה גרם צמצום חדש הנקרא צמצום ב׳ בכל העולמות, כי הצמצום הראשון לא פגע אלא בספירת המלכות לבד, אבל כל תשע הספירות הראשונות היו נקיות מכל צמצום שהוא, אבל אחר שמלכות עלתה ונתחברה בבינה, עלה עמה גם בחינת הצמצום שבה אל בינה, ונעשה עתה מקום הסיום של המדרגה במקום בינה, כמו שהיה מקודם סיום של כל מדרגה במקום מלכות. וכיון שנעשה הסיום של כל המדרגות במקום בינה, נמצא שבזה נפרדו ב׳ הספירות ז״א ומלכות, ויצא לחוץ מכל מדרגה, ולא נשאר בכל מדרגה רק ג׳ ספירות שהן: כתר, חכמה, בינה, שבהם מלובשים האורות נפש רוח נשמה. ואין אור העליון מגיע לפנימיות ז״א ומלכות אלו, ויצאו ונעשו לבחינות כלים מקיפים, שפירושו הוא שהם מקבלים הארה מרחוק, כי ז״א הוא כלי לאור מקיף דחיה, ומלכות היא כלי לאור מקיף דיחידה. וכן כלל הוא שכל מה שהמדרגה אינה יכולה לקבל תכף, אלא לאחר זמן, נבחן שנעשה למקיף וכן ז״א ומלכות אלו שנפרדו מכל מדרגה ועתידים לחזור ולהתחבר בה לעתיד בעת גמר התקון לכן נקראים מקיפין. ואותם ז״א ומלכות הנמצאים בד׳ הבחינות שבכל העולמות שמעולם הנקודים ולמטה, הם ז״א ומלכות של פרטיות הבינה, וע״כ מתלבש אור העליון גם בפנימיותם. אמנם אותם ז״א ומלכות הכוללים, הנמצאים למטה מבינה הם נפרדו, מן הכלים הפנימים, שבהם מתלבש האורות של נשמה רוח נפש דאור פנימי, ונעשו לכלים מקיפים דחיה ויחידה.
ואין להקשות שלפי המדובר הרי היו צריכים להשאר בפרצוף ג׳ האורות הגדולים שהם נשמה חיה יחידה השייכים אל הכלים כתר חכמה בינה, ורוח נפש שהם האורות השייכים לז״א ומלכות הם היו צריכים להיות מקיפים, כמו הכלים שלהם כי האורות רוח נפש הם שייכים לז״א ומלכות. התשובה היא שיש ערך הפוך בין כלים לאורות, שבבחינת הכלים תמיד העליונים נגדלים מתחלה. ובאורות הוא להיפך שהתחתונים באים תחלה, נפש בראשונה, שהוא אור הקטן מכל האורות, ואח״כ רוח, ואח״כ נשמה, ואח״כ חיה ולבסוף בא אור היחידה, שהוא האור הגדול מכל האורות. ולכן כשאנו מדברים מספירות שהם הכלים אנו מתחילים ממעלה למטה כח״ב תו״מ, כי כן סדר ביאתם בהפרצוף. ובאורות אנו אומרים נרנח״י ומתחילים באור הנפש בראשונה היינו ממטה למעלה כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף. (עיין בפתיחה לפירוש הסולם אות י׳).
ועל פי זה מובן היטב, שמעולם הנקודים ואילך, אחר שנעשה צמצום חדש בכלי הבינה, וב׳ הכלים של ז״א ומלכות, נפרדו מכל מדרגה ונעשו למקיפים, הרי אי אפשר שיתלבש בכל מדרגה יותר מג׳ אורות, והם האורות נפש רוח נשמה, הנשמה בכלי הכתר, ורוח בכלי החכמה, ונפש בכלי הבינה, וב׳ האורות יחידה חיה אין להם כלים להתלבש בהם, רק בגמר התקון אחר שיחזרו ב׳ הכלים של ז״א ומלכות ויתחברו אל המדרגה כמו שהיה בצמצום הראשון, אז ירד אור הנפש לכלי המלכות, ורוח לכלי הז״א. ונשמה לכלי הבינה, ויתפנה המקום בב׳ הכלים של כתר וחכמה להלביש בתוכם את אור החיה בתוך כלי החכמה ואור היחידה בכלי הכתר.
והנה כשאנו רוצים להדגיש ולציין שאנו מדברים אחר הצמצום הב׳, בעת שחסר הכלים של ז״א ומלכות, והאורות של חיה ויחידה, אנו קוראים את שמות של עשר הספירות: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. שיש בזה הוראה מיוחדת אשר שורש נשמה גוף שהם כח״ב דכלים ונר״ן דאורות אין ביניהם שום פירוד, אך הלבושים וההיכלות שהם הכלים של ז״א ומלכות, הם ב׳ בחינות נפרדות מג׳ הבחינות הנ״ל, שהם ג׳ הספירות כתר חכמה בינה, שנשארו בכל מדרגה גם לאחר צמצום ב׳ ועליית המלכות לבינה שנעשה הסיום במקום הבינה.
וגם אלו חמשת הכלים כח״ב זו"ן, נקראים לפעמים בשמות: מוחין, עצמות, גידין, בשר, עור. שמוחין עצמות גידין הם כח״ב, ובשר עור הם זו"ן. ולפי זה נמצא, שג׳ הכלים הנמצאים בכל מדרגה, הם מוחין עצמות וגידין, וב׳ הכלים התחתונים שהם בשר ועור, נפרדו מן המדרגה ונעשו למקיפי חיה ויחידה, ע״ד האמור בהכלים הנקראים לבושים והיכלות.
ונמצא לפי הנ״ל, שבחי׳ בשר ובחי׳ לבוש הוא בחינה אחת, דהיינו בחינה הרביעית שהיא נפרדת מג׳ בחי׳ הראשונות שבמדרגה, שעפ״י כנוי שמות הספירות בשמות: מוחין, עצמות, גידין, בשר, עור. הבחי׳ הרביעית נקראת בשר. ועפ״י כנוי הספירות בשמות: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. הבחינה הרביעית נקראת לבוש. וג׳ הבחינות הראשונות שהן שורש נשמה גוף, או מוחין עצמות גידין, שבהם מתלבשים האורות נשמה רוח נפש הם מאוחדים, בלתי נפרדים. ולבוש והיכל, או בשר ועור, הם כלים מקיפים ונפרדים, ויקבלו תקונם בגמר התקון בעת שאורות חיה ויחידה יכנסו לתוך הכלים לאורות פנימיים.
והנה הלבושים דאדם הראשון לפני החטא, כתוב בע״ח שער קליפת נוגה פ״ד בא״ד המתחיל ועתה יתבאר ענין האדם, והנה תחלה היו אלו הכלים הנקרא גוף ונקרא לבושים דאדה״ר כתנות אור, והיו מן החשמל שהיא כתונת אחת דק על לבוש גוף עליון שהם הג׳ כלים עיי״ש. פירוש: כי נודע שהאורות מבררים את הכלים, ועיבור הראשון של אדם הראשון התחיל אחר שהשיגו זו"ן נר״ן ממוחין דחיה, דהיינו בעת שזו"ן מלבישים לאו"א עלאין, ונודע שמוחין דחיה הם המבררים הכלי הד׳ דז״א הנקרא חשמל, ונקרא בשם מלבוש, משום שאור החיה המברר לו הלבוש דחשמל נמשך מן המקיף דלבושים, ומטעם זה נקרא ג״כ החשמל בשם בשר, שהיא בחי׳ הרביעית בשמות עשר הספירות מוחין עצמות גידין בשר עור, כנ״ל.
וכן כתוב בע״ח שם פרק ב׳ ד״ה והנה התיבה הוא החשמ״ל העליון הנקרא בשר, וכשנגעה בו בתיה שהיא נוגה, עץ הדעת טו"ר פרח ממנו גוף אחרא דחשמל שהיא התיבה שעשתה לו אמו עכ״ל עיי״ש. והיינו כמבואר לעיל שהחשמ״ל שפירושו מלבוש הוא הכלי הרביעית דבשר, וכשחטא אדם, וכן כשנגעה בו בתיה בת פרעה אז פרח ממנו גוף הראשון דחשמל, וזה סוד הצרעת ממשכא דחיויא, שהוא קליפת נוגה, ואח״כ שבה כבשרו בבחי׳ הגוף הראשון דחשמל.