זהר

קנג) תשיעאה הוא מראה דמות כבוד י״י, חכמה עלאה, דמות דילה חזא יחזקאל לתתא ולא חכמה. וכד מטא לדמות כתר דאיהו דרגא עשיראה, חזי מה כתיב ביה, ואראה ואפל על פני, דלא יכול למסבל, ואם מראות דלתתא הכי, כל שכן וכל שכן מראות עלאין דספירות דבריאה כ״ש וכ״ש מראות דאצילות.

פירוש מעלות הסולם

קנג) תשיעאה הוא מראה וכו': מראה התשיעית הוא מראה דמות כבוד ה', היינו חכמה עליונה, דמותה ראה יחזקאל למטה, ולא חכמה היינו החכמה המתגלית במלכות. וכשהגיע לדמותו של כתר שהוא מדרגה עשירית המתגלית במלכות דמלכות, ראה מה כתוב בו, ואראה ואפל על פני, שלא יכול לסבול. ואם מראות שלמטה ביצירה הם כך, כל שכן וכל שכן המראות העליונות של הספירות דבריאה, שאין עליהן רק מסך א'. כ״ש וכל שכן מראות של אצילות, שהן בלי מסך כלל.
ויש להבין כי באות קמ״ה במראה הראשונה כתוב נקודה דא הוא כגון חולם לעילא כתר עליון וכו'. היינו שראה את הכתר העליון והסתכל בכל הפרטים שלו. ובאות קנ״ג כתוב וכד מטא לדמות כתר וכו' מה כתוב ביה ואראה ואפל על פני דלא יכול למסבל, הרי כי באור הכתר לא היה יכול לראות ולהסתכל.
הנה בכדי להסביר הדברים צריכים לדעת כי סדר ההשגה מתחיל ממעלה למטה. ויחזקאל ראה את סדר התקון של המרכבה העליונה בזה אחר זה מן התחלת שורש שתוף מדת הרחמים בדין עד גמר התקון. והיינו כי המראה הראשונה היתה השגת השורש של שתוף מדת הדין במדת הרחמים שהוא א׳ של וא״ו של שם ס״ג דא״ק, כי בגלגלתא וע״ב ויו"ד ה"י דס״ג דא״ק עוד הכל נברא במדת הדין לבד ואין במלכות שלהם שום הארה ממדת הרחמים. ובשורש השתוף הזה ישנן ב׳ בחינות א' כשמדת הדין היא למעלה ושולטת על מדת הרחמים בסוד...של א אשר י׳ רומזת לדין בסוד נקודה שחורה דלית בה לבנונותא כלל, והדין שולט, כי כך היתה התחלת השתוף אשר נה״י דס״ג דא״ק שהם מדת הרחמים נתלבשו בתוך מ״ה ב״ן שבא״ק שהם מדת הדין, והרחמים היו בפנימיות והדין בחיצוניות וכל חיצוני הוא השולט. ואח״כ יצאו ג"ר של עולם הנקודים לחוץ ממ״ה ב"ן בסוד...של א אשר הרחמים שה״ס הפרסא שולטים והנקודה דמדת הדין בגניזה. וגם כאן בג״ר דנקודים יש חלוק בין כתר לחו"ב כמ״ש בפנים מסבירות ענף י״ז. ואח"כ יצאו ז״ת של עולם הנקודים בסוד החירק ודא מלכות והארץ הדום רגלי איהו תחות ו"ה, ונשברו כי רק בג"ר דנקודים היה תקון קוים ובז״ת עדיין לא היו תקון קוים ולכן ז״ס התחתונות נשברו עד שנתקן הפרסא שה״ס הקו האלכסון שבתוך א וחיבר ב׳ הנקודות כראוי, כמבואר באות קמ״ו.
ואח״כ (באות קמ״ז) מראה תניינא מבאר סדר תקון האצילות בסוד שם מ״ה כליל תשע נקודין בסוד פנימיות האצילות וג״ר דאצילות שהם עתיק וא״א ואו״א, כי הנקודות ה״ס חכמה בסוד טנת״א אשר טעמים הם כתר, ונקודות חכמה. ועולם אצילות ה״ס חכמה של כללות העולמות.
אח״כ (באות קמ״ט) מבאר סדר יציאת זו״ן דאצילות מבינה שבאצילות אחר המתקת המלכות בבינה ושניהן נקראות בית בסוד בית כנישתא דלעילא ובית תפלה. ומתחלה יוצאים זו״ן בקטנות ו״ק בלי ג"ר שהם המוחין שה״ס נפש רוח, ואח״כ מקבלים מוחין דנשמה מבינה ויש להם נה״י דכלים וג"ר דאורות מבחינת נשמה, המבואר באות קנ״ב.
ובאות קנ״ג, מראה התשיעית, מבאר איך שזו"ן מקבלים מוחין דחיה שהוא חכמה. ואח״כ במראה העשירית מבאר סוד מוחין של יחידה, וכאן צריכים לדעת שיש ערך הפוך בין כלים לאורות, כי בכלים הסדר הוא שעליונים גדלים תחלה בפרצוף, שמתחלה בא הכתר ואח״כ חכמה ואח״כ בינה וכו', וע״כ נקראים הכלים כח״ב תו״מ דהיינו ממעלה למטה. ובאורות הוא ההיפך שתחתונים נכנסים בתחלה, שמתחלה בא אור הנפש ואח״כ רוח ואח״כ נשמה ואח״כ אור החיה ואח״כ אור היחידה שלכן נקראים נרנח״י, היינו ממטה למעלה, כי כך סדר ביאתם אל המדרגה, ונמצא לפי זה שבעת שאין במדרגה רק כלי אחד שהוא כלי כתר שהוא העליון הגדל בתחלה, הרי אינו נכנס אז האור הגדול המיוחס אל הכתר שהוא אור היחידה, אלא האור הקטן שהוא אור הנפש בא ומתלבש בכלי הכתר, וכן כשגדלו ב׳ כלים יש לו כתר חכמה של הכלים ונפש רוח של האורות, וכשיש לו חמשה כלים יש לו כל חמשת האורות.
ובזה מתבאר היטב מה שכתוב במראה הראשונה שהסתכל בכתר, הוא התחלה של תקון הכלים, והכלי הראשון הוא כתר, אבל האור הנכנס בתוך כלי הכתר הוא אור נפש, ובמראה העשירית הגיע עד למלכות דמלכות מצד הכלים שאז השיג את יחידה דיחידה דאורות, שאי אפשר לקבלה בשלמותה לפני גמר התקון ולכן כתוב ואראה ואפל על פני.