זהר

קנב) אמר רבי יוסי, ההוא יום דנפק אור קדמאה, אתפשט בכלהו יומי, דכתיב בכלהו יום. אמד רבי אלעזר, משמע דכתיב בכלהו בקר, ולאו בקר אלא מסטרא דאור קדמאה. ר"ש אמר, יומא קדמאה, אזיל עם כלהו, וכלהו ביה, בגין לאחזאה דלאו בהו פרודא, וכלא חד.

פירוש הסולם

קנב) א"ר יוסי, ההוא יום דנפק אור קדמאה, אתפשט בכלהו יומי, דכתיב בכלהו יום, ר"י אומר, אותו היום שהאור הא' יצא בו, הוא נתפשט בכל ימי בראשית, שהרי בכולם כתוב יום. פירוש. שהשם יום, הוא על התפשטות אור הא' שיצא ביום א', שה"ס ספירת החסד. אלא מתוך שאור הזה נתפשט בכל ימי בראשית, דהיינו בכל ספירה וספירה מז' הספירות, ע"כ נקראים כולם יום כמו יום א'. אמר רבי אלעזר, משמע, דכתיב בכלהו בקר, ולאו בקר אלא מסטרא דאור קדמאה, רבי אלעזר אומר, שהתפשטות האור דיום א' בכל הימים נלמד, מתוך שכתוב בכל הימים השם בקר, כי אין שם זה שייך רק מצד אור הראשון, כלומר, כי השם בקר יורה על התחלת ביאת האור, שהוא רומז על ביאת אור הראשון בהמציאות. וכיון שכתוב השם בקר בבל יום, הרי שהתפשטות יום א' נוהג בכל יום.
ר"ש אמר, יומא קדמאה אזיל עם כלהו וכלהו ביה, בגין לאחזאה דלאו בהו פרודא וכלא חד: רבי שמעון אמר, יום ראשון הולך עם כל הימים, וכל הימים באים ביום הראשון, כדי להראות, שאין בהם פירוד וכולם הם אחד. כלומר, שז' הספירות חג"ת נהי"מ כלולים זה מזה וע"כ יש בכל אחד מהם חג"ת נהי"מ, ונמצא שיש ספירת החסד, שהוא יום א', בכל ספירה, וכן היום א', שהוא ספירת החסד, יש בו עצמו כל חג"ת נהי"מ. הרי שיום א' נמצא בכל הימים, וכל הימים נמצאים ביום א', והוא מטעם היותם אחד בלי פירוד ביניהם.