תוכן

קנב) ונבאר ענין זה של שם ההוי"ה יותר בביאור, ונכתוב מאמר אחד של האדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב, וז"ל, אתגליף האי חכמתא כו', ובו תבין כי שלשה מציאיות הם אל או"א: א', הוא מציאות אבא במקומו, בסוד היו"ד, ושם בקוץ התחתון של יו"ד, היתה הבינה כלולה בו, ושני אותיות של מילוי יו"ד הם ברא וברתא, וכל זה הוא בכללות היו"ד. ואחר כך כשנאצלה הבינה במקומה, אז נעשה בנין גופא מבחי' ו"ד דברא וברתא, ולכן נעשית צורת ה'. ובזה תבין מ"ש בפרשת אחרי מות דף ס"ה ע"ב, דבקדמיתא ינקא להו, ולבתר אתעברת מנייהו, והוא דבר שאין השכל סובלו, שיקדים היניקה אל העיבור. אמנם הענין הוא כך, כי בהיותה הבינה תחילה בקוץ תחתון של יו"ד כנזכר, אז היא ינקא להו לשני אותיות ו"ד של המילוי, שהם ברא וברתא. ולבתר כאשר אתפשטה וישבה במקומה, בסוד ה' שבשם, אז אתעברת מנייהו, כי מן אותם שני אותיות ו"ד דמילוי יו"ד, שהם ברא וברתא בהיותם באבא, אתעברת מנייהו, וקבלתם בסוד עיבור בתוך מעיה פעם אחרת, בהיותה בבחי' אות ה' ראשונה של השם, ואז שתי אותיות ו"ד נעשו ה', וזהו סוד בינה: ב"ן י"ה כי הבינה עצמה היא מציאות הבן, אמנם להיותה נקבה, גבר בה כח הבת שהיא ד', ועלתה על ראש הבן שהוא ו', ונעשית צורת ה', שהיא צורת ד' על ו'. אבל בהיותה תחילה בסוד החכמה, היתה להפך, ו' על ד', דכורא על נוקבא. וזהו שאמרו בפרשת ויקרא דף י"ב, ו"ד מעילא לתתא, ד"ו מתתא לעילא.