תוכן

קנב) שמא תאמר, הרי אמרנו למעלה, ששער החמישים הוא נתיב לא ידעו עיט, והוא סוד הדעת כדפרישית, ואיך אנו אומרים שהמפתח הוא סוד הדעת. דע, כי יש דעת למעלה מדעת, כי אל דעות ה'. ושער החמישים, הוא סוד הדעת שבבינה שבז"א, שהוא מוחא דאתפלג לחמשין תרעין, הנזכר באדרא רבא. וכאשר לא היה זווג, היה דעת שבאבא שהוא יסוד שבחכמה קדומה, נגנז בתוך ת"ת שבאבא, ות"ת שבאבא גנוז בתוך דעת שבז"א, ובינה עלאה שהיא אימא עלאה, גנוזה בכל חלקיה תוך היכל זה שהוא בינה שבז"א, והיה העולם תהו. וכאשר רצה המאציל העליון למיעבד תולדין, יצא היסוד דחכמה קדומה, מתוך הדעת שבאבא, מתוך ת"ת שבאבא, מתוך דעת עליון שבז"א, ופתח המנעול שהוא הרחם, שהוא בבינה דז"א, ומשם נכנס לתוך הדעת שבה שער החמשים. ומשם לבינה עליונה, שהיא אימא עלאה, המתלבשת בסוד המעיים העליונים שבחכמה הקדומה, להוציא ו' קצוות ולהולידם, למעבד שמוש ולמעבד תולדין, ומברא נעשה אבר, שהוא יסוד שבחכמה הקדומה, ונקרא חסד עלאה. וגם אימא עלאה נתגלית נקודת ציון שבה, והוא נקרא מ"י, ונתגלית מתוך בינה שבז"א, משער החמשים, ומיסוד שבה, ומתוך המעיים, העליונים המתלבשת בהם, ונבקעו כולם. כד"א, בדעתו תהומות נבקעו, בין למעלה בין למטה. ולהיות כי יסוד זה עובר דרך היסוד שבה, ודרך שער החמשים, ודרך המעיים העליונים, ודרך נקודת ציון שבאימא עלאה, ושער החמשים ממוצע בינתים, ולא אתידע אם הוא לעילא נכלל במעים העליונים, או לתתא נכלל במנעול שהוא הרחם, ולפיכך לא אתידע אם הוא לעילא או לתתא.