זהר

קנב) שאלתא אחרא, דודאי אנן קרבין למלכא עלאה, יתיר מכל שאר עמין. ודאי הכי הוא, דישראל עבד לון קב"ה לבא דכל עלמא. והכי אינון ישראל בין שאר עמין, כלבא בין שייפין, כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא, הכי עמין כלהו, לא יכלין למיקם בעלמא, בלא ישראל. ואוף הכי ירושלם בגו שאר ארעאן, כלבא בגו שייפין. ועל דא איהי באמצעיתא דכולי עלמא. כלבא גו שייפין.

פירוש הסולם

קנב) שאלתא אחרא דודאי, וכו': השאלה השניה, ששאל אותו הגוי, הוא כך. כי ודאי אנו קרבים אל מלך העליון יותר מכל שאר העמים. ודאי כך הוא, שישראל עשה אותם הקב"ה, לב, של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האברים, וכמו שאברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האברים. וע"כ היא באמצעו של כל העולם כלב שהוא באמצע האברים.