זהר

קנב) והכי נמי אתמחון, אלין חייביא מארעא באתגלייא, והיך אתמחון. אלא דהוו נפקי מייא, והוו רתיחן, מן תהומא, וסלקי ואעבר מנייהו משכא, וכיון דאעבר מנייהו משכא, הכי נמי בשרא, ולא אשתארו אלא בגרמייהו לחוד, לקיימא דכתיב וימחו מן הארץ. וכל אינון גרמי, אתפרדן דא מן דא, ולא אשתארו כחדא, ומכלא אתעברו מעלמא. ר' יצחק אמר, וימחו מן הארץ, מאי וימחו, כד"א ימחו מספר חיים, מכאן אוליפנא דלית לון תחיה לעלמין, ולא יקומון בדינא.

פירוש הסולם

קנב) והכי נמי וכו': וכמו כן נמחו הרשעים הללו מן הארץ בגלוי, דהיינו דור המבול. ואיך נמחו, אלא שהיו המים יוצאים ועולים מן התהום והם רותחים, והפשיטו מהם את עורם, וכיון שנפשט מהם העור, נפשט מהם אה"כ גם הבשר, ולא נשארו אלא בעצמותיהם בלבד. לקיים הכתוב,​ וימחו מן הארץ. וכל עצמותיהם נפרדו זה מזה, ולא נשארו יחד. ומהכל נעברו מהעולם, רבי יצחק אמר, וימחו מן הארץ מהו וימחו, הוא כמו שאתה אומר, ימחו מספר חיים, מכאן למדנו, שאין להם תחיה לעולמים, ולא יקומו בדין.