פירוש. כבר נתבאר סוד מקור השערות, שה״ס לבושי או״ח שהלבישו הג״ר דחכמה שבראש א״א מטרם הסתלקותן. ואחר שנסתלקו הג״ר, יצאו הלבושים מראש דא״א בבחינת פסולת (כנ״ל אות כ״ד ע״ש) שנקראים שערות. וכיון שהשערות היו נכללות מקודם בפנימיות הראש דא״א ע״כ יש בשערות דיקנא מבחינות ב׳ ראשים, מגלגלתא דא״א, וממו״ס דא״א. וההפרש ביניהן רב הוא, כי המוחא סתימאה, אע״פ שנסתם הוא נסתם רק מבחינת חכמה שבו, אבל בינה ותו״מ שבו אינם נסתמים, אלא יוצאים ומאירים לשערות דיקנא. ולפיכך מאותן השערות הנמשכות ממוחא סתימאה מהם נעשו שמונה תקונים הראשונים הנ״ל דשערות דיקנא. וע״כ יש בהם ג״ר, כי בינה זו שבמו״ס, חזרה להיות חכמה. כנודע. מה שאין כן הגלגלתא דא״א שנתקנה בבחינת ם׳ דצלם דראש, היא נעלמה מאד, ואותן השערות הנמשכות מן הגלגלתא הן בבחינת ו״ק חסר ראש, ומהן נתקנו ד׳ תקונים האחרונים. ומאותה הסבה, יש גם הפרש במקום תלייתן, כי ח׳ תקוני דיקנא הראשונים הנמשכים ממו״ס, שלא יצאו אלא מבחינת כתר וחכמה שבמו״ס, אבל בינה ותו״מ דמו״ס מאירים עוד בהם, ע״כ גם השערות לא יצאו מראש לגמרי, אלא שנתלו בלחי התחתונה, שרק מבחינת עצמות, הרומזות על חכמה, הוא נפרד מראש, אבל מבחינת גידין בשר עור הרומזים על בינה ותו״מ הוא עוד דבוק ומחובר בראש. אבל ד׳ תקוני דיקנא האחרונים הנמשכים מגלגלתא, שאינם מקבלים מגלגלתא רק ו״ק שהם תו״מ. כבר יצאו מראש א״א לגמרי, והן תלויות על הגרון (כנ״ל בספרא דצניעותא דף י״ד ד״ה פירוש).
ולפיכך אחר שנשלמו כל התקונים של השערות הנמשכות ממוחא סתימאה, שהם ח׳ תקוני דיקנא הראשונים, התחילו לצאת שערות דיקנא דבחינת גלגלתא, והתחילו לצאת מפאתי הראש דא״א, שערות חדשות מבחינת המלכות דמדת הדין. שהם מגלגלתא שבדיקנא, שהם לא קבלו עוד שום מיתוק. והם צריכים לעלות למקום בינה, כמו השערות שממו״ס בתקון ב׳, אמנם הן אינן יכולים ואינן צריכים לעלות ללחי העליונה, אלא שמספיק שיעלו ויתערבו עם שערות דיקנא דמו״ס שכבר נמתקו בבינה. וז״ש, תקונא תשיעאה מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין, דהיינו שנצמחות שערות חדשות, שהם ממלכות דמדת הדין, ומתערבות עם אלו השערות דיקנא התלויות עד הטבור, שכבר נמתקו בבינה. ומתמתקות גם הן ביניהן בבינה. וז״ש, ולא נפקין דא מן דא, שהשערות החדשות אינן יוצאות משערות דיקנא התלויות. כי הן יוצאות מפאתי הראש. מבחינת גלגלתא, כנ״ל. וז״ש, אלין שערין דמתערבין עם אינון דתליין אקרון מצולות ים. כלומר, השערות החדשות לפי עצמן אינן נקראות מצולות ים, אלא בעת שהן מתערבות עם שערות התלויות אז נקראות מצולות ים. כי מחמת התערבותן בשערות התלויות שכבר נמתקו בבינה, נעלם מהן כל כח הדין שבהן, בסו״ה ותשליך במצולות ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. כי תקון הב׳ שהעביר הדין משערות דמלכות ע״י עליתן ללחי העליונה לא היה לגמרי בשלמות, כי עוד נשארו השערות דמלכות מדיקנא דגלגלתא שבכאן, שעוד לא היו נמתקות, אבל כאן שגם השערות דמלכות מבחינת גלגלתא נמתקו, כבר כלה כל כח הדין שבמלכות שבשערות, וע״כ נאמר כאן, במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. כי עתה נשלם מתוקה של המלכות מכל וכל.
וז״ש, משום דנפקי ממותרי מוחא, דהיינו כמ״ש לעיל, שמקור השערות הן מבחינות לבושי או״ח שהלבישו ג״ר דחכמה מקודם שנסתלקו מפנימיות הראש דא״א, אשר אחר שנסתלקו האורות דג״ר דחכמה נשארו הלבושים בבחינת פסולת ומותרי מוחא, ויצאו לחוץ, ומטעם זה כלולה בהם המלכות דמדת הדין, כנ״ל. ומהאי אתרא, דהיינו במקום ההוא שנתערבו, ששם בחינת בינה, כנ״ל, נעבר מהם כח הדין לגמרי, בסוד מצולות ים, וע״כ, רמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין, שהושלך שם כל כחות המקטרגים הנמשכים ממלכות דמדת הדין, ומתבטלים שם. באפן שלא יעלו על לב לעולם.
ובי״ג מדות שבתורה נקרא תקון זה, לאלפים, שזה רומז שע״י תקון זה מתגלים האלף עלמין דחתימין בעזקא רבא. להיותו מעביר כל כחות הדין מן המלכות.