זהר

קנב) בההיא שעתא דמטי ליליא, מתערין כל אינון דמברא לפרוכתא, כדין שכיך כלא, ופטרא לא אשתכח, ודינין דלתתא מתערין, כלהו אתמנן כחדא, אלין על אלין, עד דאתפליג ליליא. בתר דאתפליג ליליא, ומתכנשי כלהו, אתמנא עלייהו חד ממנא וכניש לכל משריין, כד״א מאסף לכל המחנות וגו', ואסף שמיה, לקבליה דלתתא, ותחות ידיה כל אינון סרכין ממנן, ומבשרי תהלות.

פירוש הסולם

קנב) בההיא שעתא דמטי וכו׳: בשעה ההיא שבא הלילה, מתעוררים כל אלו המלאכים שהם מחוץ לפרוכת, דהיינו שנמשכים מאחורים של המלכות, ומחיצוניות שלה, אז שוקט הכל, ופתיחת פתח לא נמצא, והדינים שלמטה, דהיינו של המלכות, שהיא למטה מכל הספירות, מתעוררים, כולם, דהיינו כל הדינים, נתמנו יחד, אלו על אלו, עד שנחלק הלילה. אחר שנחלק הלילה, ומתאספים כל המלאכים הנמשכים מקו אמצעי (כנ״ל ויחי דף קל״ח ד"ה וג') נתמנה עליהם ממונה אחד, ומאסף לכל המחנות, כש״א מאסף לכל המחנות וגו', ושמו אסף, כנגד אסף ההוא שלמטה, המובא בתהלים, ותחת ידו כל השרים והממונים ומבשרי תהלות. פירוש. המלכות נקראת אסף, מפני שהארות כל הספירות מתאספות בה, שהיא מקבלת מכולם. ולהיות השר ההוא נמשך ממלכות ע״כ נקרא שמו אסף.