זהר

קנא) יעקב אעילו ליה לארעא קדישא גופיה שלים, בגין דאיהו גופא, יוסף גרמוי ולא גופיה, בגין דגרמין אנון חיילין ומשריין דלעילא, וכלהו נפקי מההוא צדיק, וצדיק צבאות אקרי, מ"ט, בגין דכל צבאות ומשריין עלאין מניה נפקין, וע"ד גרמוי דאנון צבאות עאלו בארעא.

פירוש הסולם

קנא) יעקב אעילו ליה לארעא קדישא גופיה שלים בגין דאיהו גופא, ולפיכך יעקב, העלו אותו לארץ הקודש בכל גופו, משום שהוא גוף. כלומר, בשביל שהוא מרכבה אל הגוף של הז"א, דהיינו לת"ת הכלול בבחי' מחזה ולמטה שלו, להיותו בחי' כלים דפנים הכלולים בכלים דאחורים, כנ"ל. יוסף גרמוי ולא גופיה בגין דגרמין אנון חיילין ומשריין דלעילא, ויוסף, העלו רק עצמותיו לארץ הקודש, ולא גופו, משום שהעצמות הם צבאות ומחנות של מעלה.
פירוש, כי כבר ידעת שאין לך דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות, ואפילו בחינת יוסף שהוא יסוד דז"א, שכולו בחינת מחזה ולמטה דז"א, יש בו ג"כ פנימיות וחיצוניות, כי התכללותו מכלים דפנים שמחזה ולמעלה הוא פנימיות שבו, ובחינתו עצמו הוא חיצוניות שבו. והע"ס כח"ב תו"מ שבגוף, מכונים: מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור. ונמצא שמוחא ועצמות, שהם כתר וחכמה הם פנימיות הגוף דיוסף ממה שהוא כלול מחזה ולמעלה דז"א, וגידין בשר ועור, הם חיצוניות הגוף דיוסף מבחינתו עצמו, שמחזה ולמטה דז"א.
ומטרם גמר התיקון, יש אחיזה לקלי' בהכלים שמחזה ולמטה דז"א. ועכ"ז באותם הכלים דפנים הכלולים בהכלים דאחורים אין להם אחיזה. ולפיכך יעקב, שהוא כולו מרכבה בעיקר לבחינת גוף הז"א, דהיינו לבחינת כלים דפנים הכלולים בהאחורים, דהיינו בחי' חג"ת שמחזה ולמטה דז"א ומבחינת אחורים עצמם יש לו רק התכללות לבד, כנ"ל. ע"כ אין שום אחיזה לקלי' בכל גופו, ואפילו בהאחורים הכלולים בו, ונקבר כל גופו בארץ הקודש. משא"כ יוסף להיותו מרכבה בעיקר רק לבחי' מחזה ולמטה דז"א, דהיינו רק ליסוד, ע"כ אינו משומר מכל אחיזה רק בהכלים הפנימים שלו, שהם מוחא ועצמות כנ"ל, אמנם בהכלים דחיצוניות שלו שהם גידין בשר ועור, יש אחיזה לקליפות. ולפיכך רק עצמותיו נקברו בארץ הקודש, כי הם משומרים מכל אחיזה לטומאת הקליפות, אבל גידין ובשר ועור שלו לא נקברו שם מחמת שיש בהם אחיזה לטומאה.
וז"ש יוסף, גרמוי, ולא גופיה, בגין דגרמין אנון חיילין ומשריין דלעילא יוסף נקבר עצמותיו בארץ, ולא גופו משום שהעצמות הם צבאות ומחנות של מעלה. כלומר, כי מוחא ועצמות הם מבחינת התכללות מהכלים שמחזה ולמעלה דז"א, שאין שום אחיזה להטומאה בהם, כנ"ל, ע"כ נקברו בארץ הקודש, משא"כ חיצוניות הגוף שהיא גידין בשר ועור, שיש בהם אחיזה להטומאה לא יכלו להקבר. וז"ש וכלהו נפקי מההוא צדיק, וכולם יוצאים מאותו צדיק, כלומר שגם הבחינות שמחזה ולמעלה דז"א נכללים ויוצאים מיוסף שהוא יסוד צדיק דז"א, וצדיק צבאות אקרי מאי טעמא, בגין דכל צבאות ומשריין עלאין מניה נפקין ויוסף הצדיק נקרא בשם צבאות, ומהו הטעם, משום שהצבאות ומחנות שלמעלה מחזה דז"א, יוצאים ממנו, הרי שגם הבחינות שלמעלה מחזה כלולים ביוסף, והם המכונים מוחא עצמות שלו כנ"ל, ועל דא גרמוי, דאנון צבאות, אעלו בארעא, ומשום זה עצמות של יוסף, שהם בחי' צבאות שמחזה ולמעלה, העלו אותם לארץ הק', שהם מוחא ועצמות שאין בהם אחיזה להטומאה, משא"כ גידין ובשר ועור, שיש בהם אחיזה לטומאה. כנ"ל, לא יכלו להקבר שם.