זהר

קנא) ועלמא עלאה, דאיהו יובלא, קרינא, הוא, דכל מלוי באתכסיא אינון. ורזא דמלה דלאה, דכתיב וישכב עמה בלילה הוא. וע"ד כתיב ועבד הלוי הוא. בגין לאמשכא מניה ברכאן לכלא. הוא: עלמא עלאה דאתכסיא תדיר, ויעקב במה דאתכסיא, לא אתדבק ברעותיה, אלא במה דאתגליא, ורזא דא דכתיב ודבק באשתו.

פירוש הסולם

קנא) ועלמא עלאה וכו': ועולם העליון שהוא יובל, דהיינו לאה הנמשכת מאמא, אנו קוראים, הוא, שכל דבריו בהסתר הם. כי המלה הוא רומזת על עולם הנסתר (כמ"ש בזהר ספרא דצניעותא אות ל') וסוד הדבר, כי בלאה כתוב, וישכב עמה בלילה הוא, ועל כן כתוב ועבד הלוי הוא, שהלוי עובד כדי להמשיך ברכות ממנו מן הוא לכל העולמות. הוא, הוא עולם העליון הנעלם תמיד, ויעקב, לא נתדבק ברצון אלא במה שמגולה. והוא סוד, שכתוב ​ודבק באשתו. פירוש. שהוא הטעם שהכתוב אומר, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, מטעם שהם בחינת עולם הנסתר, ודבק באשתו שהוא עולם הנגלה.