זהר

קנא) דצלותא דמנחה, איהי דינא דר"ה. ובגין דא תקינו עשרה שופרות, דאינון: קשר"ק, קש"ק, קר"ק. לסלקא לה בעשרה, דלית שכינתא שרייא בפחות מעשרה. ובגינייהו איתמר לא אשחית בעבור העשרה.

פירוש הסולם

קנא) דצלותא דמנחה איהו וכו׳: ומפרש. כי תפלת המנחה היא דין של ​ראש השנה. דהיינו שהם הדינים של שמאל בלי ימין (כמ"ש בזהר אמור אות קצ"ג בהסולם) ומשום זה תקנו עשרה שופרות, שהם, תשר"ת, תש"ת, תר"ת, להעלות את המלכות, בעשרה. שאין השכינה שורה בחסר מעשרה. ובשבילם נאמר, לא אשחית בעבור העשרה.
פירוש. הדינים של ראש השנה, הוא, שהמלכות היא במצב הא׳ שלה שדבוקה אז בקו שמאל דבינה, והיא בבחינת שמאל בלי ימין, שאז נקפאים בה כל האורות, והדינים שולטים בעולם. (כמ"ש בזהר אמור אות קצ"ג). ובכדי להחזירה לימין, דהיינו למצב הב׳, צריכים להעלות קול שופר, למעט הג"ר דשמאל, שאז נפרדת המלכות מקו שמאל דבינה, וחוזרת להיות נקודה תחת היסוד (כמ"ש בזהר אמור אות קצ"ה ד"ה ביאור). ובמצב הא׳ המלכות היא ספירה רביעית לחג"ת, ובמצב הב׳ כשירדה תחת היסוד, נעשתה לספירה עשירית. כי היסוד הוא תשיעי והמלכות שאחריו היא עשירית.
וז"ש דצלותא דמנחה, איהי דינא דראש השנה, דהיינו כשהמלכות היא בשמאל בלי ימין, ובגין דא תקינו עשרה שופרות וכו' שעל ידיהן היא חוזרת למצב הב׳ כנ"ל. וז"ש לסלקא לה בעשרה, דהיינו להורידה תחת היסוד, שאז היא נעשית ספירה עשירית. אבל מקודם לכן כשהיתה דבוקה בשמאל, היתה רביעית לחג"ת. דהיינו תחת הת"ת. ואחר שנעשתה לעשירית היא נבנית במצב הב׳, (כנ"ל בפלפה"ס אות פ"ח). וז"ש, ובגינייהו אתמר לא אשחית בעבור העשרה. דהיינו אם המלכות נעשתה לנקודה תחת היסוד, ועזבה את קו השמאל, אז נתבטלו הדינים ממנה, ומתעוררים הרחמים. וע"ז רומזים עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת (כמ"ש בפרשת אמור ע"ש).