זהר

קנא) ה', אשטח על זיויתא דספר חמישאה פרוכתא דפרסא, לאפרשא מתתאין לעילאין, בה אתייהיב רשותא למאן דרשים. מעילוי מינה נטלין בה תרין תקיפין, אלף עלמין ביה, ירותא דאחסנא סמיך עלוי, ביה חמש אתוון רשימין בתרין, תלת על תרין. אתקין גבוי תרין אחרנין, רשימו ברזא דחמש, חמש גו חמש, שוי עלוי את יו"ד.

פירוש הסולם

קנא) ה'. אשטח על זיויתא וכו': ספירה ה) היא ספירת הגבורה שבמלכות. שטח על הזיו של ספר החמישי, שהוא גבורה, פרכת המסך, להבדיל בין התחתונים לעליונים. בה ניתנה רשות לאותו הרושם. למעלה ממנה, נוסעים בה שני חזקים. בו אלף עולמות. ירושת נחלה נסמכת עליו. בו חמש אותיות רשומות בשתים, שלש על שתים. התקין אצלן שתי אותיות אחרות, הרשומות בסוד חמש חמש תוך חמש. נתן עליו אות י'.
פירוש. פרוכתא דפרסא, ה"ס הסיום שנעשה באמצע כל מדרגה, תחת החכמה, מחמת עלית המלכות למקום בינה (כמ"ש בפלפה"ס אות ט"ז) ואפילו לעת גדלות, שהמלכות יורדת מבינה למקומה, ובינה ותו"מ חוזרים למדרגתם, (כמ"ש שם באות י"ז) אין הפרסא מתבטלת, אלא בינה ותו"מ צריכים לעלות למעלה מפרסא ושם הם מתחברים עם מדרגתם (כמ"ש בזהר ויקהל אות קל"א בהסולם ע"ש) ותקון זה מסייע לקו האמצעי המתקן את קו השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה. דהיינו שלא יתפשט למטה מפרסא (כבפלפה"ס אות ל"ב).
וז"ש, אשטח על זיויתא דספר חמשאה פרוכתא דפרסא, דהיינו הפרסא הנ"ל המגבלת את השמאל, שהוא גבורה הנק' ספר חמישאה, שלא יאיר למטה מפרסא. לאפרשא מתתאין לעילאין, שהפרסא מבדלת בין חג"ת שלמעלה מפרסא, ובין נה"י שלמטה מפרסא. בה אתייהיב רשותא למאן דרשים. שהפרסא נותנת רשות, דהיינו שמסייעת לקו האמצעי, הרושם שהארת השמאל לא יאיר ממעלה למטה. כי הפרסא מפסקת אותו. ונתבאר לעיל בסמוך, שהימין והשמאל, דהיינו החסד והגבורה, כלולים זה מזה, ויש חסד וגבורה בספירת הגבורה, ויש חסד וגבורה בספירת החסד.
וז"ש, מעילוי מינה, למעלה מפרסא, נטלין בה תרין תקיפין, נוסעים, דהיינו שמאירים, כנ"ל בדבור הסמוך, שני אורות חזקים, דהיינו חסד וגבורה שבגבורה. ולהיות שניהם בגבורה, ע"כ קורא אותם תקיפין. ומשמיענו, שחסד וגבורה דגבורה, אלו אינם מאירים כלום למטה מפרסא, אלא למעלה מפרסא בלבד. אלף עלמין ביה, שבהם מאירה הארת החכמה המכונה אלף עלמין. מלשון ואאלפך חכמה. ירותא דאחסנא, דהיינו הארת או"א עלאין המכונים אחסנתא (עי' באדרא זוטא אות פ"ט) סמיך עלוי. נסמכים על החכמה שבשמאל, כי משום שבאו"א עצמם אין מקום להארת חכמה (כבפלפה"ס אות מ') ע"כ הארתם נסמכת על חכמה דשמאל.
והנה כל פרצוף נחלק לב' פעמים ה' ספירות, דהיינו כח"ב חו"ג ושליש ת"ת עד החזה, שהם ג"ר, כי כח"ב הם ג"ר גמורים וראש, וחו"ג ושליש ת"ת עד החזה, נחשבים לג"ר של הגוף. ועיקרם הם חסד וגבורה, כי ת"ת כבר נחשב לו"ק דגופא. וכן יש ה' ספירות שלמטה מחזה, שהם נחשבים לו"ק דגוף, שהם ת"ת נצח הוד יסוד ומלכות. ואלו ה' ספירות הראשונות כח"ב חו"ג מאירים בגבורה, דהיינו בספר חמישי, ומתוך שגבורה כוללת חסד וגבירה כנ"ל, נבחן משום זה, שה' ספירות כח"ב חו"ג מאירים בחסד דגבורה. וה' ספירות כח"ב חו"ג מאירים בגבורה שבגבורה.
וז"ש חמש אתוון, שהם ה' ספירות כח"ב חו"ג, רשימין בתרין, מאירים בשנים, דהיינו בכל אחד מחסד וגבורה שבגבורה, כח"ב חו"ג בחסד, וכח"ב חו"ג בגבורה. ומפרש שאלו החמש הן תלת על תרין, שלא תטעה שיש חמש ספירות חוץ מחסד וגבורה, אלא חמש הספירות הן תלת, שהם כח"ב, על תרין, שהם חסד וגבורה. אלא משום שהגבורה בפ"ע כוללת ג"כ חסד וגבורה, הוא אומר ה' אתוון רשומין בתרין. אתקין גבוי תרין אחרנין, התקין אצלם ב' אחרות, שהם ימין ושמאל שבת"ת, כמ"ש לפנינו. רשימו ברזא דחמש חמש, גו חמש, שהם רשומים בסוד חמש חמש תוך חמש. פירוש. כי ת"ת כולל חמש ספירות תנהי"מ שלמטה מחזה. גם חמש ספירות כח"ב חו"ג, מאירים בו, ונמצאים ימין ושמאל דת"ת שכל אחד מהם נרשם מב' פעמים חמש, מחמש העליונות שלמעלה מחזה, ומחמש התחתונות שלמטה מחזה, ונמצא שיש חמש גו חמש בימין דת"ת, וכן חמש גו חמש בשמאל דת"ת. שוי עלוי את יו"ד, כי אות י' רומזת שההארה אינה נמשכת ממעלה למטה. כי היא ראש בלי גוף. והו' רומזת שההארה שלה נמשכת ממעלה למטה. ומשום שבספירת הגבורה נתתקן הפרסא שלא תתבטל, שפירושו. שאור שלה אינו נמשך למטה, ע"כ נתן עליה אות י'.