זהר

קנא) פתח ר"ש ואמר, בראשית ברא אלהים. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא אשתצי מעלמין, כמה דאתמר כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה. בגין דלית אלהא אחרא בר קב"ה בלחודוי.

פירוש הסולם

קנא) פתח ר"ש ואמר וכו': פתח ר' שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. מקרא זו, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמו שנאמר, ​כדנה תאמרון להום, אלהא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, משום שאין אל אחר חוץ מהקב"ה בלבדו.
ביאור הדברים, סובב על מה שאמר תיבו ונחדש תיקון דכלה, וע"כ פתח לבאר היטב קרא ​דבראשית ברא אלקים, שהוא השורש לכל תיקוני הכלה במשך שתא אלפי שני, וסמך על מה שפירש לעיל (אות י"ד) דאלקים הוא אלהים עלאה, שהוא בינה. ונקרא אלהים בסוד מ"י ברא אל"ה, וכמה דאשתתף מ"י באל"ה הכי הוא שמא דאשתתף תדיר, וברזא דא אתקיים עלמא עש"ה. ועם זה ביאר כאן, אלהא די שמיא וכו', כי הקב"ה הוא הבינה דאקרי אלהים בסוד שיתוף מ"י באל"ה על ידי התלבשות אור החכמה בלבוש יקר דנהיר מחסדים כנ"ל, דברזא דא אתקיים עלמא. וע"כ אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, אשר לא יכלו ליתן קיום לעולם, דהיינו אלהים אחרים, המפרידים אל"ה ממ"י, הם מוכרחים בהחלט להאבד מן תחות שמיא דא דאתתקן בחיבור אלה במ"י. כי מכחם לא יכול להיות קיום לעולם, אלא חורבן. וע"כ מדגיש הכתוב ומן תחות שמיא אל"ה. וז"ש והאי קרא איהו תרגום בר ממלה דסוף קרא, דהיינו אל"ה, שהוא להורות על ענין חיבור מ"י אל"ה הנ"ל. כמ"ש והולך.