זהר

קנא) אמאי אקרי מזל. משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובג״כ איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס״ת שבהיכל, דמתעטר בעשר קדושות, לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא, אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה״ד יכבוש עונותינו. א״ל ר״ש, בריך ברי לקודשא דקדישין, עתיק מכלא.

פירוש הסולם

קנא) אמאי אקרי מזל וכו׳: שואל, למה נקרא מזל. ומשיב, משום שממנו תלוים ההצלחות, וממנו מזדלזלים העליונים והתחתונים. ומשום זה הוא תלוי, שתלוי ונמשך עד החזה. ובו תלוים כל דברי העולם העליונים ותחתונים, כי בני חיי ומזונא לאו בזכותא תלייא מילתא אלא במזלא תלייא מילתא. ואפילו ספר תורה שבהיכל, המתעטר בעשר קדושות אינו יוצא מכללו עם שאר כל הקדושות, כנ״ל בדבור הסמוך, וכולם תלוים בתקון הזה. ומי שרואה תקון זה נכבשים עונותיו לפניו ונכפים, ז״ש, יכבוש עונותינו. אמר לו ר״ש, ברוך בנו לקדש הקדשים לעתיק מכל. מזל. פירושו הצלחות, כי על הכתוב, הון יוסיף, מתרגם מזלא מוסיף. (משלי י״ט ד׳)
פירוש. אחר שנגלה תקון הז׳, שה״ס הג״ר שנתגלה בסוד אור פני מלך חיים. הגיע הזמן שיתגלה תקון הח׳, שהוא גילוי השבח של כללות השערות דיקנא, וז״ש, תקונא תמינאה, חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא כלומר, חוט שערות אחד כולל ומקיף כל שערות הדיקנא. כי עתה ניכרים שבחם וחשיבותם של כל השערות, שה״ס המיעוטים, איך כל אלו המוחין הגדולים נתגלו על ידיהם, כי אלו המוחין שנתבארו בכל תקון ותקון, כוללים כל מדרגות המוחין המושגים לאו״א וישסו״ת וזו״ן שבאצילות. ותקון ח׳ הזה כולל את כולם, ואפילו ד׳ תקונים האחרים שיתבארו לפנינו נכללו ג״כ בתקון הזה. וע״כ נקרא מזל, מלשון יזל מים מדליו. וכבר נתבאר לעיל שהדיקנא בכללותה ה״ס ם׳ דצלם דגופא, כמו או״א עלאין, (כנ״ל באות צ״ה ע״ש) וז״ש, ותליין בשקולא עד טבורא. דהיינו עד טבורא דלבא (כנ״ל אות ע״ב) שהוא מקום החזה דא״א, ששם מסתיימות ג״ר דגופא, הנבחנות לם׳ דצלם (כמ״ש שם באות צ"ה).
וז״ש, (באות ק״נ) האי חוטא וכו׳ אתקרי מזל. מ״ט משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. כי אבא ואמא נקראים קודשיא, ובעת שהם כלולים בדיקנא, נקרא הדיקנא קדש קדשים, כלומר, קדש שממנו מקבלים הקדשים, שהם או״א הנקראים לפי עצמם, קודשיא, וז״ש קדשי קודשין דקודשיא. ומ״ש קדשי קודשין, לשון רבים, הוא מפני שסובב על השערות. וז״ש, אמאי אקרי מזל משום דמניה תלייא מזלי, כי כל המוחין הגדולים ביותר שאפשר שיבואו בשתא אלפי שני אינם באים אלא ע״י המזל הזה. ומזל, הוא לשון הצלחה שלא כדרך הטבע. ואומר טעם ב׳, ומזלי מניה עלאין ותתאין, כי התחתונים מזדלזלים על ידו כמ״ש לעיל (אות צ״ט ע״ש). והעליונים ג״כ מזדלזלים, משום שמקור הדיקנא הוא מקרומא דאוירא, ששם עלתה הי׳ באור הבינה ונתמעטה לו״ק בלי ראש, וכן בתקון הב׳ דדיקנא ע״ש, וע״כ הם מזדלזלים על ידו. אמנם זלזול זה הוא שבח גדול לתחתונים, כי לולא זה לא היו התחתונים יכולים לקבל אורות החיים (כנ״ל ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר).
וכבר נתבאר שעיקר שערות אלו נמשכים ממלכות דמדת הדין, אבל לא ממקומה אלא מקרומא דאוירא, שהיא שמה במקום בינה, בפנימיות הראש דא״א, וכדי למתק אותה ברחמים בשביל התחתונים היתה צריכה המלכות דמדת הדין לצאת מקרומא דאוירא, לחצוניות הראש, בסוד פאתי הראש, ומשם באה לתקון הא׳ של הדיקנא, (כנ״ל באות צ׳ ע״ש) ונתמתקה בחצוניות הראש ע״י תקון הב׳ ע״ש. ואחר שהמלכות דמדת הדין, גרמה ליציאת השערות והאורות הגדולים, של כל אלו שמונה תקוני דיקנא, נתעלתה שבחה, עד שיצאו הדינים והצמצומים שבה שהיו פועלים בכל שערות הדיקנא עד כאן. וז״ש, ומאן דחמי להאי תקונא אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, כי מי שזוכה בכל תקוני דיקנא עד תקון הח׳, כבר נכבשו כל הכחות הדין והצמצום שפעלו בסבת עירוב המלכות בבינה, כי עלה השבח על ההפסד אלף אלפי פעמים, ויותר. וכבר ידעת שכחות הצמצום והדין שקבלה הבינה ממלכות, מכונים מעוות ועון (כנ״ל אות קי״ט) וז״ש, הה״ד יכבוש עונותינו. כי נכבשו ונתבטלו כלא היו, מחמת האורות הגדולים שיצאו בסבתה. ובי״ג מדות שבתורה שהם בז״א, נקרא תקון הזה ונוצר חסד, על שם החסדים המרובים והנאמנים המתגלים בו כמבואר.