זהר

קנא) ודא בשר הקדש, דאדליקת בכמה שלהובין, מסטרא דגבורה ברחימו דבעלה, אתוקדת ברחימו דאהבה בק״ש, ברחימו דיחודא, דליליא ויומם לא תכבה. וחברייא בחייכון אל תתנו דמי לו לקב״ה, למהוי איהו בשלהובין דרחימו דיחודיה דק״ש. לקיימא ביה, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ע״כ.

פירוש הסולם

קנא) ודא בשר הקדש וכו׳: ובשר הקדש הזה, שהוא מלכות, הבוערת בכמה להבות מצד הגבורה, באהבת בעלה, ז״א, נשרפת באהבה, של אהבת קריאת שמע, באהבת היחוד. אשר לילה ויומם לא תככה. וחברים: בחייכם, אל תתני דמי לו, להקב״ה, עד שהוא יהיה בשלהבת האהבה. של יחודו בקריאת שמע, לקיים בו, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
ביאור המאמר. הנה כל זמן שהאדם לא זכה, לתשובה שלמה, ולא השיג המוחין דג״ר, מחשבהו הרעיא מהימנא לעם הארץ, ולא נקרא תלמיד חכם אלא אחר שזכה למוחין דג״ר מהויה שבמילוי אלפין, שה״ס ג"ר דז״א, אשר החסד שבו מתעלה לבחינת חכמה, והגבורה לבחינת בינה, כמ״ש לעיל (משפטים אות תק״כ) דרישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן. וזה אמרו (באות קמ״ה) ואם תלמיד חכם הוא צריך שיהא ביה חסד, דהיינו שיזכה מקודם לבחינת ו״ק, שמבחינת קו ימין, קומתו היא קומת חסד, ועם י׳ דאיהו חכמה, חסיד, דהיינו שיזכה אח״כ גם לג"ר אשר החסד מתעלה להיות חכמה, ונמצא שיש לו חסד וגם חכמה שה״ס הי׳ שבתוך חסד, ואז הוא חסיד. ומאן דלית ביה חכמה וכו׳ ולא עם הארץ חסיד, כי חסרה לו הי׳ שבתוך חסד, שהיא חכמה. והוא נחשב משום זה לעם הארץ. ואי אית אית ביה ה׳ וכו׳ אתקרי גבור בתורה וירא חטא, וזה הוא מבחינת קו שמאל, שבהשגת מוחין דו״ק שקומתו הוא קומת גבורה, הוא נקרא גבור בתורה. ואם זכה אח״כ אל הג״ר דקו שמאל, אשר מדת הגבורה שלו מתעלה להיות בינה, ה׳ ראשונה דהויה, שה״ס הארת החכמה הנמשכת משמאל דבינה, הוא נקרא ירא חטא. והוא מטעם, כי אין הארת החכמה נמשכת מקו שמאל דבינה רק עם גילוי דינים הקשים על הרשעים שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה (כנ״ל פקודי אות שע״ו, וצו אות קי״ד) והוא, כדי להטיל יראה ופחד, על אותם שרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה. נמצא שהאדם שזכה להארת חכמה דשמאל הוא ירא חטא, שמתירא לחטוא ולהמשיך החכמה ממעלה למטה. שזה שורש האיסור של כל שס״ה לאוין.
וצריכים לדעת כאן את ההפרש בין החכמה שבקו ימין, שהוא סוד החסד שנתעלה לחכמה, לבין הארת החכמה שבקו שמאל, שה״ס הגבורה שנתעלתה לבינה. כי החכמה דקו ימין היא בחינת או״א עלאין, שבעצמם הם חסדים מכוסים מחכמה, והם נקראים חכמה מב' טעמים, א', מפני שהם מלבישים על חכמה סתימאה דא״א. ב׳, שבעת שנגלה הארת החכמה בישסו״ת, הם מקבלים הארה זו מאו״א המלבישים לחכמה סתימאה, ונמצאים או״א עצם החכמה וישסו״ת מקבלים רק הארה. אבל גם אז, אע״פ שאו״א משפיעים הארת החכמה לישסו״ת היא רק בדרך העברה מחכמה סתימאה לישסו״ת. אבל באו״א עצמם אין החכמה מתלבשת בהם והם תמיד בחסדים מכוסים. וז״ס שאין הי׳ יוצאת מאויר דאו״א לעולם (כנ״ל בראשית א׳ דף רנ״א ד״ה נחית) אלא ישסו״ת הם המקור לגילוי הארת החכמה, כי בהם יוצאת הי׳ מאויר שה"ס חסדים ונעשים אור שה״ס חכמה. אמנם חכמה זו שנגלית בישסו״ת הם מקבלים אותה מאו״א עלאין. וכל מקום שנזכרת חכמה בקו ימין, היא בחינת או״א עילאין. ובחינת החכמה שבקו שמאל היא בחינת ישסו"ת, הנבחנים לבינה, אלא שחזרה להיות חכמה, ולא חכמה ממש מטעם הנ"ל. וזכור כלל זה לכל המקומות, כי אי אפשר להזכיר את זה תמיד.
וז״ש, ואי איהו בור, אתמר ביה, אין בור ירא חטא, כי כל עוד שלא זכה לג"ר דקו שמאל, שה״ס הארת החכמה שבקו שמאל, המתגלה ביחד עם דינים קשים על רשעים החוטאים, אין לו יראה מלחטוא. כי אין יראת חטא באה, אלא מהסתכלות בדינים המתגלים על החוטאים, בעת גלוי הארת החכמה כנ״ל.
ואומר. (באות קמ״ו) בההוא זמנא שליט על גופיה דאיהו שותפו דנפש הבהמית וכו'. כי בעת שזוכה להשיג הג״ר, ויש לו נפש רוח נשמה מבחינת הויה דאלפין, אז מתלבשים נר"ן האלו בנר״ן הבהמיים של האדם, ובגוף הבהמי שלו. שעל ידי התלבשות הזאת נכנעים נר"ן הבהמיים אל נר״ן הרוחניים, ונר״ן הרוחניים שולטים על הגוף ועל נר"ן הבהמיים ומהפכים אותם לקדושה. וזה אמרו, ועליה אתמר, יודע צדיק נפש בהמתו, שפירושו ששולט על נפש הבהמית שלו.
אמנם צריכים לדעת את ההפרש בין הגוף ונר״ן הבהמיים שלו לבין נר״ן הרוחניים הקדושים. הוא כי נר"ן דקדושה נמשכים מהויה דאלפין, שה״ס קו אמצעי ז״א, המיחד ימין ושמאל זב״ז, באפן, שהימין נמשך ממעלה למטה, והארת חכמה שבשמאל תאיר ממטה למעלה בלבד (כנ"ל בראשית א׳ דף ס׳ ד״ה מחלוקת). והגוף ונר״ן הבהמיים של האדם נמשכים מקליפת נוגה, המעורבת מטוב ורע. דהיינו שיש בהם מבחינת הטוב, הנמשך מיחוד דקו אמצעי כנ״ל בנר״ן הרוחניים, ויש בהם מבחינת הרע, שהוא הסטרא אחרא וכל הקליפות שאינם חפצים בתקון קו האמצעי, ודבוקים בקו שמאל בלבד, וכל חפצם הוא להמשיך הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה, ולקלקל היחוד דקו האמצעי. וכיון שהרע דקליפת נוגה מעורב בגוף ונר״ן הבהמים של האדם, אינם יכולים להתתקן בשתא אלפי שני ולפיכך מוכרח האדם למות. כי אינם נתתקנים רק ע״י המשכת החכמה ממעלה למטה שתהיה בגמר התקון, ואז נאמר בלע המות לנצח. ועד אז נבחן שאין להם מזונות, דהיינו הקיום הראוי להם.
ובזמן שאדם משיג נר״ן הרוחניים מהויה דאלפין, אז נכנע הרע שבנוגה המעורב בגוף ונר"ן הבהמיים של האדם, לבחינת הטוב שבנוגה שבהם, ואז מתלבשים נר״נ הרוחניים שבאדם בתוך נר"נ הבהמיים והגוף הבהמי של האדם. שהם כבר נכנעים לטוב שבהם והם כולו טוב, אע״פ שאין מקבלים מזונותיהם הראוים להם, מפני שנכנעים ומתבטלים אל הטוב.
וז״ש, הה״ד וירדו בדגת הים וכו׳ שהם נר״נ הבהמיים של האדם. ובכל הארץ דא גופא עולם קטן, כי הם נכנעים אל הטוב שבנגה, ואל נר״ן הרוחניים המלובשים בהם. וז״ש, בתר דאיהו צדיק, דהיינו שדבוק בקו האמצעי, ואינו ממשיך הארת חכמה שבשמאל אלא ממטה למעלה לא יהיב ליה שכר וכו' ולא מזונא לבעירן כי הגוף ונר״ן דבעירן, הם ניזונים רק ממעלה למטה, כמו הרע שבנוגה המעורב בהם, וכיון שהוא צדיק ודאי שאינו ממשיך להם כלום. דעני חשוב כמת, איהו עם שכינתא בקביעו וכו׳ כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, כי אחר שהצדיק קיבל על עצמו שלא לזון הגוף ונר״נ הבהמיים, והם בבחינת עני חשוב כמת, אז זוכה להשראת השכינה בקביעות, אשר השכינה שורפת את בחינות הרע שבנוגה שבהם, עד שיהיו ראוים לגמר התקון.
ודע שהרעיא מהימנא מרמז לנו במאמר הזה, שאין הרשע מתתקן עד שיעברו עליו ג׳ גלגולים. שזסו״ה, הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. גלגול ראשון. הוא בעם הארץ שזכה עכ״פ לעשות תשובה לפני מיתתו וכו׳ (כמבואר באות קל״ח ובהסולם באות קמ״ד ע״ש,) שאז זוכה למיתוק הכלים שיהיו ראוים לקבל האורות דנפש רוח ונשמה. גלגול שני, הוא אחר שכבר יש לו כלים הראוים לנפש רוח נשמה, מתגלגל ועושה תשובה בחיים, וזוכה לקבל האורות דו״ק שהם נפש רוח, שקומתם היא חסד וגבורה. (כמבואר באות קמ״ה.) גלגול שלישי הוא שמתגלגל ועושה תשובה שלמה כראוי, ואז זוכה, שחסד וגבורה מתעלים לבחינת חכמה ובינה, ואז זוכה לבחינת נשמה. (כמבואר שם). ואלו ב׳ גלגולים האחרונים יכולים לבא בפעם א', כמו שמביא אותם הרעיא מהימנא ביחד, ולפעמים בזה אחר זה. וע״כ כתוב פעמים שלש עם גבר. אמנם אין הפירוש שהוא מוכרח לעשות תשובה בכל גלגול, אלא יכול להתגלגל אפילו מאה פעמים עד שיזכה לגלגול א', שהוא לעשות תשובה קודם מיתתו, וכל אלו נחשבים רק לגלגול א׳. וכן יכול להתגלגל כמה פעמים עד שיזכה לקבל נפש רוח, וכל אלו נחשבים לגלגול ב׳. וכן בגלגול ג'. (ע״כ רעיא מהימנא).