זהר

קנא) ד״א, מ״ט אתכליל ביום תליתאי רזא דצדיק. בגין דתלת דרגין מימינא, ותלתא משמאלא, ואיהו הוה אמצעיתא דגופא, לאשקאה לכלא, בגין למנגד שקיותיה ליום רביעאי, דאיהו כ״י, דלית לה נהורא מגרמה, סמיך להאי צדיק. ות״ח, האי יומא דשבתא, אסיר למעבד עבידתא. בג״כ אתכלילו ביה תרין ויאמר, לקבל תרין דרגין, והוכפל ביה כי טוב.

פירוש מעלות הסולם

קנא) ד״א מ״ט אתכליל וכו׳: פירוש אחר למה שנכלל סוד הצדיק שהוא יסוד ביום השלישי שהוא תפארת. משום כי בכל קומה של ע״ס ישנן שלש מדרגות מימין שהן: חכמה, חסד, נצח. ושלש מדרגות משמאל שהן: בינה גבורה הוד. והוא היינו יסוד עלה לתפארת בכדי להיות באמצע הגוף. כדי להמשיך השקאתו ליום הרביעי שהוא כנסת ישראל מלכות. שאין לה אור מעצמה, ותהיה סמיכה לצדיק הזה שהוא יסוד. ובוא וראה, יום השבת הזה שהוא יסוד אסור לעשות בו עבודה. כי הו״ס גמר התקון. ומשום זה שיסוד עלה לתפארת נכלל ביום השלישי שני מאמרות מעשרה מאמרות של בריאת העולם. נגד שתי מדרגות יסוד ותפארת, ונכפל בו כי טוב.
החלוק שבין פירוש הראשון לבין פירוש השני הוא זה, כי לפי הפירוש הא׳ נחשב כל התקון של צמצום ב׳ ושתוף מדת הרחמים בדין לבחינת קטנות, אשר בעל אבדה מחזר על אבדתו בגלות, ואפילו המוחין המתגלים בשתא אלפי שני להיות שאינם מוחין אמיתיים רק חג״ת שנעשו לחב״ד כמ״ש בזהר משפטים (אות תק״כ) רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן, והפרסא לא נתבטלה, והזווג של פני אדם הוא בחזה, לכן נחשב זה לקטנות. והגדלות תהיה בימות המשיח כשיסוד ומלכות יזדווגו במקומם בסוד ששי ושבת. ולא שלישי ורביעי. הפירוש השני מחלק גם ההפרש של קטנות וגדלות המוחין שבשתא אלפי שני לב׳, כי בזמן הקטנות אין שום הארה למטה מן החזה. ובגדלות עולים הנהי״מ של מטה מחזה למעלה ומקבלים הארת הזווג של פני אדם בחזה ויורדים עם ההארה הזו למקומם. וזה אמרו בגין דתלת דרגין מימינא דהיינו חח״נ ותלת משמאלא שהם בג״ה ואיהו יסוד הוה אמצעיתא בגופא במקום התפארת למנגד שקיותיה לכ״י וכו׳. דלית לה נהורא מגרמה היינו בזווג דפב"פ שמקבלת הכל מז״א בעלה, והיא אין לה משלה כלום, וזהו זווג שעל המפתחא אשר אפילו בזמן הגדלות אין הפרסא מתבטלת. ענין מנעולא ומפתחא עיין בהסלם הקדמת ספר הזהר דף נ״ה.