זהר

קנא) דבההיא זמנא דנגעא ביה בת פרעה, פרחת שכינתא מניה, ובגין דא כד בעא לאתקרבא לגבה בסנה, אמרה ליה אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך עד דיתפשט מההוא גופא דנגעת ביה בת פרעה, תמן אחזי ליה, דגופא דבר נש בההוא עלמא, איהו צרעת ממשכא דחויא.

פירוש מעלות הסולם

קנא) דבההיא זמנא דנגעא וכו׳: כי בעת ההיא שנגעה בו בת פרעה, פרחה השכינה ממנו, כי סתימת וסגירת האורות ה״ס צרעת, שע״כ תרגום צרעת סגירו. ומשום זה כשרצה משה לקרב אליה בסנה, אמרה לו השכינה אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך עד שיתפשט מאותו הגוף שנגעה בו בת פרעה. (עיין לעיל תקון י״ב אות ה׳) שם הראה הקב״ה למשה, שגוף האדם בעולם ההוא, היינו בעולם הזה, הוא צרעת מעור הנחש.
פירוש: בקליפות כל היותר עב הוא יותר חשוב ויותר פנימי, וכל היותר זך הוא יותר גרוע ויותר חצון, וע״כ הקליפה רוח סערה שהיא בחי׳ מלכות דצמצום א׳ כמו בחינת הנקודה דעולם הזה המסיימת לרגלי א״ק הפנימי, הנה היא כל תוקפו של הנחש, ופנימיות שלו. וענן גדול הוא יותר זך ויותר חצון מרוח סערה, וקליפת נוגה היא הזכה מכולם והיא חיצי חיצוניות של הנחש ונקראת עור שלו והיינו משכא דחיוויא שממנו הגוף דאדם הראשון אחר החטא.