זהר
קמ) חד נהירו דנהיר ואתגניז, דא נהירו דאת ב' דבראשית. חום היום, דהוה אברהם יתיב פתח האהל, דאיהי פתחא מתתא לעילא, וחום היום נהיר על ההוא פתחא, ונהרא מתמן.
פירוש הסולם
קמ)
חד נהירו, דנהיר ואתגניז, דא נהירו דאת ב' דבראשית, אור אחד, שהאיר ונגנז, זה הוא האור של אות הב' דבראשית, פירוש, אחר שביאר ראש ואמצע וסוף דצורת הא', וביאר שסוף הא' דהיינו ה
י' התחתונה התלויה בה, ה"ס חיות טמירין עלאין, שהם ג' ספירות חג"ת שמחזה ולמעלה דזו"ן. חוזר עתה לבאר בפרטות ענין ג' חיות טמירין הללו ומכנה אותן ג' נהורין, אשר נהירו חד הוא חסד, וקו ימין ומדת אברהם, ונהירו תנינא הוא גבורה וקו שמאל ומדת יצחק, ונהירו תליתאה הוא תפארת וקו אמצעי, ומדת יעקב.
וכבר ידעת שאלו ג' הקוין דז"א, נמשכים לו מג' הנקודות חולם שורק חירק שבסדר יציאת המוחין בישסו"ת, כי אין מוחין יוצאים בהבינה, זולת בסדר ג' נקודות הללו, כנ"ל (
דף נ"ב אות ל"ח) שאומר
דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דתלת נקודין, (ע"ש בהסולם בד"ה דהא. וביאורם, תמצא לעיל דף
ט"ו ד"ה ההוא נקודה) שמתחילה, בעת יציאת הבינה, שה"ס ישסו"ת, מהראש דא"א, מכח עלית המלכות למקומה, נתקנה הבינה בסוד, נקודה בהיכליה, שפירושו, מוחין דחסדים בחוסר ג"ר, מטעם שה
נקודה שהיא המלכות עלתה ל
ההיכל דא"א שהיא בינה, וירדו מסבתה בינה ותו"מ דהיכל, להזו"ן שמתחתיו, ולא נשאר בההיכל זולת האורות דנפש רוח, בהכלים דכתר חכמה. וע"כ מכונה אור הזה
נקודה בהיכליה וה"ס ה
נקודה שבתוך
ב' דבראשית, אשר ה
ב' ה"ס הבינה הנקראת היכל. והנקודה שבתוכה, ה"ס המלכות שעלתה אליה. (כמ"ש
בתקוני זוהר תק' ה' דף י"ט ע"א עש"ה). ונקודה זו ה"ס נקודת ה
חולם שממעל לאותיות, (כמ"ש לעיל דף ט"ו ד"ה ההיא נקודה.)
וזהו אמרו כאן
חד נהירו דנהיר ואתגניז, דא נהירו דאת ב' דבראשית, אור הראשון, הוא האור שהאיר ואח"כ נגנז, דהיינו הבינה דא"א, שמתחילה היתה בג"ר דראש א"א, ואח"כ עלתה אליה הנקודה, שהיא המלכות, ומכח זה יצאה הבינה מג"ר דראש א"א, ונגנז האור דג"ר מהבינה, ונשארה בו"ק חסר ג"ר. הרי שמתחילה האיר אור הבינה בשלמות ואח"כ נגנז, והוא האור המרומז באות
ב' דבראשית, דהיינו נקודה בהיכליה, כנ"ל. ונקודה זו שעלתה להיכל שההיכל נתמעט על ידה לבחינת ו"ק, נבחנת לבחינת חמימות ודינים, ועליה רומז הכתוב,
כחום היום. וז"ש,
חום היום, דהוה אברהם יתיב פתח האהל, שנקודה הנ"ל מכונה חום היום, וכן היא מכונה פתח האהל, ואומר עליה הכתוב שאברהם היה
יושב פתח האהל כחום היום.
דאיהי פתחא מתתא לעילא, כי הנקודה שהיא המלכות שעלתה להיכל בינה, היא פתח ממטה למעלה, שעל ידה עולים התחתונים, שהם זו"ן שלמטה, להבינה שלמעלה, דהיינו בעת שהנקודה חוזרת למקומה, ובינה ותו"מ שנפלו למקום זו"ן, חוזרים לבינה, הנה אז גם הזו"ן הדבוקים בהם, עולים עמהם לבינה. הרי שנקודה זו הוא
פתח ממטה למעלה, שאלו שלמטה עולים דרך בה למעלה.
וחום היום נהיר על ההוא פתחא, ונהרא מתמן, וחום היום שה"ס הדינין וסוד המסך שנתקן בהנקודה לדחות אור העליון ממנה, מאירה באותו הפתח, שהוא הנקודה, ממטה למעלה, ומשם מאירה ג"כ למטה, דהיינו בסוד זווג דהכאה עם אור העליון, (
כנ"ל בפתלחה"ק באות כ"א ע"ש) שמעלה או"ח וממשיכה או"י. וה"ס נקודת החולם (כמ"ש לעיל דף ט"ו עש"ה), ונבחנת לאור החסד, ולקו ימין ולמדת אברהם. ומכאן פני אריה שבחיוון טמירין עלאין שמחזה ולמעלה. כמ"ש ופני אריה אל הימין.
