תוכן

קמ) שם בף ג' ע"ב והועתק מכתיבת יד הרב הגדול ז"ל, וז"ל, בראשית, ר' יודאי אמר, מאי בראשית, בחכמה, דא חכמה דעלמא קיימא עלה לאעלא גו רזין סתימין עלאין, והכא אגליפו שית סטרין רברבין עלאין כו'. דע, כי יש ב' חכמות באצילות, אם חכמה קדומה, והוא המוח הסתום. ואם מוחא דז"א המתחלק לל"ב נתיבות, והיא חכמה שבז"א. והחכמה זו שבז"א, בה נחקקו שרשי הו"ק, הנקרא עלמא, וממנה מתקיימין. וזמ"ש, ודא חכמה דעלמא קיימא עלה, וחכמה זו, בה מתלבשין ו' קצוות הללו, להכנס ולעלות למעלה ע"י, למקום המוח הסתום, כי זולתה לא יוכלו לקבל האור הרב ההוא, רק שהיא מקבלת האור, וממנה מקבלים הם. וזמ"ש לאעלא גו רזין סתימין עלאין, כי כשם שלהשפיע האור, צריך התלבשות, כן לקבל האור, צריך התלבשות, אלא שלהשפיע האור מתלבש בדבר יותר עב. ולקבל האור, יתלבש בדבר יותר דק ממנו, והיא זאת החכמת שבז"א, שעליה עומדין הו' קצוות, הנקראים עלמא, וממנה מתקיימים. וזה כי בה חקוקים וגציפין שרשי הו' קצוות, והם הנקראים סטרין רברבין עלאין, בסוד ס' רבוא דעלמא עלאה, עלמא דיובלא כנודע. והתחתונים נבלעים בשרשן העליונים, לעלות למעלה ומנהון נפיק כולא: בין שאר ספירות הבנין, בין ו' קצוות דז"א, בין ו' קצוות שבנוקביה, כולם משית סטרין רברבין עלאין שבאימא עלאה, שמתלבשין בחכמה זו שבז"א יצאו, וכמו שפירשתי למעלה, כי ו' קצוות שבבינה, הם לז"א חב"ד חג"ת, ושש קצוות שבז"א הם לנוקביה חב"ד חג"ת. ונמצא כי משש קצוות שבבינה, שנחקקו במוחי דז"א, נעשו לז"א שש קצוות, והם הנקראים נחלים. ומהם גם כן נעשה שש קצוות לנוקביה, והם נקראים מקורין. כד"א, את מקורה הערה. ואפשר לפרש בהפך, כי מקורין הם ששה שבז"א מצד החכמה, שהיא מקור הכל, ונחלין הם ששה שבנקבה, מצד בינה, הנקרא נחל כנודע.