זהר

קמ) ר"ש אמר, כל דא הוא לעילא, והוא לתתא. א"ר יוסי, אי הכי אלהים דקאמר, מאן אלהים. א"ל, אלהים סתם, אלהים חיים לעילא. ואי תימא לתתא, אלא לתתא איהו תולדות, כמד"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ואמרינן בה"א בראם. וההוא דלעילא, אבהן דכולא הוא. איהי עביד עבידתא, ועל דא ארעא עבידת תולדות, דהא היא מתעברא כנוקבא מן דכורא.

פירוש הסולם

קמ) ר"ש אמר כל וכו': ר"ש אמר, כל זה הוא למעלה, וגם הוא מלמטה. א"ר יוסי, א"כ, אלקים שאומר הכתוב, מי הוא השם אלקים שבכתוב. אמר לו, אלקים סתם, היא אלקים חיים שלמעלה, שהוא בינה, ואם תאמר למטה, אלא למטה הוא תולדות, כש"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואנו אומרים, בה' בראם. כי כל התולדות יוצאים מן הה' שהיא למטה. ואותו שלמעלה מחזה שהם חג"ת, הם אבות הכל, והוא שעושה המלאכה. וע"כ, הארץ עושה תולדות, כי היא מתעברת מן האבות שלמעלה מחזה, כנקבה מן הזכר.
פירוש. ר"ש סבר, שאור הימין הוא מים עליונים, ואור השמאל הוא מים תחתונים (כנ"ל אות קל"ז) וז"ש, ר"ש אמר כל דא הוא לעילא, והוא לתתא כי יש מים עליונים ותחתונים שהם ימין ושמאל שלמעלה מחזה, ויש מים עליונים ותחתונים, שהם ימין ושמאל למטה מחזה. וחולק על מה שאמר הזהר, שלמעלה מחזה הם מים עליונים ולמטה מחזה הם מים תחתונים, ונודע כי ג' ספירות נקראים אלקים, שהם, בינה, גבורה דז"א, ומלכות. וז"ש, א"ר יוסי, אי הכי, שהזווג דמים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ושמאל שלמטה מחזה, א"כ, אלקים דקאמר, שכתוב, ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, מאן אלקים. אם הוא בינה או מלכות. א"ל, אלקים סתם, אלקים חיים לעילא, דהיינו הבינה שנקראת אלקים היא שחיברה מים העליונים עם מים התחתונים. ואי תימא לתתא, ואם תאמר שהוא למטה, דהיינו המלכות הנקראת אלקים. אינו כן, אלא לתתא, דהיינו המלכות, איהו תולדות, כלומר, שיציאת התולדות שמים וארץ מיוחסות אליה, ולא הפעולות. כמד"א וכו' ואמרינן בה' בראם. שהמלכות הוציאה תולדות שמים וארץ. וההוא דלעילא, הבינה שלמעלה הנקראת אלקים, הוא אבות הכל. כלומר שהבינה מאירה בחג"ת הנקראים אבות, איהי, הבינה, עושה פעולות, ועליה נאמר תדשא הארץ דשא, שהיא פעולה. וע"ד ארעא, שהיא המלכות שמקומה בנה"י דז"א, עבידת תולדות, דהא היא מתעברא כנוקבא מן דכורא. ועליה נאמר ותוצא הארץ דשא. שהיא קבלה הדשא, מן הבינה המאירה באבות, שהם חג"ת, ונתעברה בהם, ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.