https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / זהר עם פירוש הסולם / במדבר / שלח / מאמר קריאת התורה קלז-קמה
- כתבי בעל הסולם / זהר עם פירוש הסולם / במדבר / שלח / מאמר קריאת התורה קלז-קמה
אות קמ
זהר
קמ) בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין, קיימא נהירו חד, בדיוקנא דס״ת, כד אתי ההוא ציפרא, נטלא ההוא מגדל מאתריה, וקאים גו אמצעיתא דעזרה, גו גדפי דכרובים. ומה דהוה. רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים, ושורוי בין רישי כרובים.
פירוש הסולם
קמ) בההוא מגדל דסלקא וכו׳: באותו המגדל העולה בין המגדלים, עומד אור אחד בצורת ספר תורה. כשבא אותה הצפור היא לוקחת את המגדל ממקומו ומעמידה אותו באמצע העזרה, תוך כנפי הכרובים. ומה שהיה רומו לרום השמים נשפל ונכנס תחת הכרובים. וחומות המגדל בין ראשי הכרובים.
ביאור המאמר. סוד קריאת התורה ה״ס גילוי הארת החכמה שבקו האמצעי הנקרא תורה. וע״כ יש כאן ג׳ בחינות. א׳ הוא ההיכל, דהיינו ארון הקודש שמשם מוציאים ספר התורה. ב׳ הוא הספר תורה שקוראים בה. ג׳ הוא המגדל, דהיינו הבימה שעליה מניחים ספר התורה. והנה ההיכל ה״ס בינה, שמשם נאצלת הספר התורה ומקבלת ממנה כל המוחין. וספר התורה, ה״ס ז״א, היוצא ונאצל מן הבינה. והמגדל ה״ס מלכות. ששם מקום הגילוי של קריאת התורה, שה״ס הארת החכמה. באופן שהתורה שה"ס ז״א מקבלת הארת החכמה מן הבינה שה״ס ההיכל ומגלה אותה במגדל, שה״ס המלכות. ואין לדמות הארת חכמה זו להארת החכמה הנגלית בחצות לילה, כי שם נגלה הארת החכמה מבחינת השמאל, בסו"ה שמאלו תחת לראשי. וע״כ אין שם אור היום. משא״כ כאן הארת החכמה נגלית מבחינת קו אמצעי ביחוד, הכולל חכמה וחסדים יחדיו. ומה גם שהכל נמצא תחת שליטת החסדים שהוא אור היום.
וזה אמרו, בין כלהו מגדלין, אית חד מגדל דאבן מטא באמצעיתא, המלכות בכללה נקראת מגדל ונקראת אבן טוב. וע״כ גם מדרגותיה בפרטיות נקראות מגדלים. ומדייק מגדל דאבן טבא באמצעיתא, שה״ס קו האמצעי של המלכות, המקבלת מקו האמצעי דז״א. ודא סליק לרום רקיע, דהיינו שמזדווגת עם ג״ר דז״א הנקרא רום רקיע. ולא אתחזי השתא, כי בעת שהיא בזווג עם ג״ר דז״א, אין בה אלא חסדים דז״א, שהיא מדת ז״א, ומדתה עצמה שה״ס חכמה, אינה נראית בה אז. עד ההוא זמנא דיתגלי, דהיינו בזמן קריאת התורה, שאז מתגלה בה הארת החכמה ע״י קריאת התורה כנ״ל. רב מתיבתא המא ליה, והוה רשים ביה לעילא וכו'. דהיינו שרשם עליו שראיתו היה בסוד צדיק וכנסת ישראל המרומז בכתוב מגדל עוז וגו'.
וז״ש מגדל עוז דא תיבה, דהיינו המלכות, וספר התורה שהוא עז, דהיינו הארת החכמה הנקראת עז, לשואה ביה, לשום הארת החכמה במגדל שהיא מלכות. ולאפקא ליה מגו היכל וכו׳ דמניה תורה נפקא שז״א הנקרא תורה יוצא ומקבל אורותיו מן ההיכל שהוא בינה. וז״ש, וההוא מגדל שם ה׳ איהו, שהוא המלכות הנקראת שם ה׳. ואצטריך בשית דרגין, דהיינו בו״ק של המלכות, כי אין החכמה נגלית בג״ר של המלכות אלא בו״ק שלה. בו ירוץ צדיק וכו'. דהיינו שהשפעת הארת החכמה הוא ע״י היסוד דז״א. שיתכן בס״ת, מבחינה ההשפעה, שהוא העולה לששי. ויתכן במגדל מבחינת הקבלה, שמקבל מיסוד דז״א.
ומפרש הדברים יותר בפרטות, ואומר, בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין, דהיינו במגדל דאמצעיתא (כנ״ל אות ק״מ) קיימא נהירו חד בדיוקנא דספר התורה. שה״ס הארת החכמה בצורת קו האמצעי, אמנם אינה נראית שם מחמת הארת הזווג דז״א כנ״ל. שאין שם מקום לגילוי הארת החכמה. ובחינת החכמה שבמלכות נקראת צפור. וז״ש, כד אתי ההוא ציפרא, דהיינו שהגיע זמן הארת הצפור, שה״ס החכמה שבמלכות, נטלא ההוא מגדל מאתריה, שלוקחת כללות המלכות הנקראת מגדל, ממקומו, דהיינו ממקום הזווג דג״ר דז״א, הנקרא רום רקיע, (כנ״ל באות קל״ז) וקאים גו אמצעיתא דעזרה, שמעמידה את המגדל באמצע העזרה. כי הו״ק דמלכות מכונה עזרה, וההיכל הפנימי וקה״ק ה״ס ג"ר דמלכות. ומשום שאין החכמה נגלית אלא במקום ו״ק ע״כ מכניסה המגדל בעזרה, שהוא מקום ו״ק. ובסוד קו אמצעי שבה. גו גדפי דכרובים, הכרובים ה״ס אפי זוטרי, דהיינו זו״ן במוחין דאחורים (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר דף ו׳ ד״ה ואלמלי) ויש להם כנפים לכסות הג״ר דחכמה, וע״כ מעמיד המגדל תחת הכנפים ההם, כדי שלא יתגלו ג״ר דחכמה.
וזה נבחן לירידה כלפי המלכות, כי מקודם לכן היתה בזווג עם ג"ר דז״א שה״ס רום רקיע, ועתה ירדה לבחינת עזרה, שהיא ו״ק כנ״ל, ולתחת כנפי אפי זוטרי, שהם הכרובים, שהם בחינת ג״ר דו״ק. וז״ש, ומה דהוה רומיה לרום שמיא, דהיינו שהיתה בזווג עם ג״ר דז״א שנקרא שמים. מאיך ועאל תחות אינון כרובין, דהיינו שירדה לתחת אפי זוטרי, הנחשבים לו״ק דמוחין, ולאחורים. כי אין החכמה מתגלה במלכות אלא בכלים דאחורים שלה, (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר דף ז׳ ד"ה בגין) ושורוי, בין רישי כרובים. החומות, הם הדינים הנגלים עם החכמה השומרים שלא יקרבו החיצונים לג"ר דחכמה (כנ״ל אד״ר נשא אות רי״ט) שנחשבים כחומות על המגדל השומרים מפני החיצונים. ודינים אלו נמצאים בראשי הכרובים, לדחות משם החצונים.