זהר

קמח/ב) וירח יי' את ריח הניחח, את ריח הקרבן לא כתיב, אלא את ריח הניחח. דכלהו גבוראן דאחידן בחוטמא, וכל דאתאחדן בהו, כלהו מתבסמן. וכמה גבוראן מתאחדן כחדא, דכתיב מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. והאי חוטמא, מחד נוקבא נפק אשא דאכלא כל שאר אשין. בחד נוקבא תננא. והאי והאי אשתכח באשא ותננא דמדבחא. ואתגלייא האי עתיקא קדישא, ואשתכך כלא. היינו דאתמר ותהלתי אחטם לך.

פירוש הסולם

קמח/ב) וירח ה' את ריח הניחח: את ריח הקרבן אינו כתוב, אלא את ריח הניחח. הוא משום שכל הגבורות אחוזות בהחוטם, כנ"ל בסמוך, וכל הדינים שמתאחזים בחוטם כולם מתבסמים, וכמה גבורות מתאחדות יחד, כנ"ל בסמוך, שכתוב, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ובחוטם הזה, מנקב אחד יוצא אש אוכלה כל שאר אשים, שהיא דינין דמנעולא שבמסך דחירק, ובנקב אחד יוצא עשן, שהוא דינין דשמאל בלי ימין, שנאחזים בהם הדינים שבמסך, וזה וזה נמצא ממותק באש ועשן של המזבח. כנ"ל בדבור הסמוך. ומתגלה עתיקא קדישא הזה, בחסדים שלו, ונשקטו כל הדינים. כי אחר שהשמאל נכלל בחסדים מתבטלים כל הדינים ממנו. זהו שנאמר, ותהלתי אחטם לך, שנאמר על חוטם דעתיקא (כנ"ל באד"ר אות ע') (ועי' באד"ר אות רל"ד בהסולם).