זהר

קמח) כמה דאלין אחידן, משה ואהרן ושמואל, אוף הכי אחידן יעקב משה ויוסף, יעקב מאריה דביתא, מית יעקב נטל משה ביתא, ומני לה בחייו, יוסף ע"י דיעקב ומשה הוה צדיק.

פירוש הסולם

קמח) כמה דאלין אחידן משה אהרן ושמואל אוף הכי אחידן יעקב משה ויוסף. כמו שימין ושמאל שלמעלה מחזה שהם משה ואהרן נאחזים ומיוחדים בימין ושמאל שלמטה מחזה שהוא שמואל, כנ"ל. כן נאחזים ומתיחדים הקו האמצעי של מעלה שהוא ת"ת, שהוא בחינת יעקב ומשה, עם הקו האמצעי שלמטה מחזה, שהוא יסוד ובחינת יוסף. הרי שכל השית סטרין אתכלילו ואחידן דא בדא, ד' סטרין דמשה אהרן ושמואל, וב' סטרין של יעקב ומשה עם יוסף. וצריך שתדע שיעקב ומשה שניהם הם בחי' ת"ת דז"א, אלא שפנימיות הת"ת ה"ס משה, וחיצוניות הת"ת ה"ס יעקב. כמו שיתבאר עוד לפנינו. ולא יקשה לך מה שלמעלה אמר,שמשה ואהרן הם ימין ושמאל של מעלה, וכאן אומר, שמשה הוא ת"ת. כי יש הרבה בחינת משה.
יעקב מאריה דביתא מית יעקב נטל משה ביתא ומני לה בחייו: יעקב הוא בעל הבית, מת יעקב לקח משה את הבית ופקד עליה בחייו. פירוש, אין לך דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות. כי כל מדרגה נחלקת: לכלים דפנים שהם כתר וחכמה ושליש עליון דבינה עד החזה ששם הפרסא, ולכלים דאחורים וחיצוניות, שהם בינה ותו"מ שמפרסא ולמטה. (כנ"ל דף קכ"א ד"ה ואומר עש"ה). אמנם הכלים דפנים והכלים דאחורים נכללים זה מזה, ואפילו אם תקח את הכלים דפנים של איזה מדרגה בלבדם, הרי יש להבחין גם בהם פנימיות וחיצוניות, אשר הפנימיות הוא עיקר מדרגתם, דהיינו הכלים דפנים, שהם כו"ח, או חג"ת, וחיצוניותם הם רק התכללות מהכלים דאחורים שהם בינה ותו"מ או תנהי"מ. ועד"ז אם תקח את הכלים דאחורים בלבדם, הרי גם בהם יש פנימיות וחיצוניות, שבחינת התכללותם מכלים דפנים שלמעלה נבחן לפנימיות שלהם, שהם כו"ח עד החזה, ובחינתם עצמם שהם בינה ותו"מ שלמטה מחזה, הם חיצוניותם. ועד"ז לכל מדרגה ולכל ספירה.
והנה משה ויעקב שניהם מרכבה לבחינת ז"א דאצילות, אלא משה הוא מרכבה לפנימיות הז"א, שהם הכלים דפנים שמחזה ולמעלה דז"א, ויעקב הוא מרכבה לחיצוניות הז"א, שהם כלים דפנים הנכללים בהכלים דאחורים דז"א, העומדים מחזה ולמטה.
והנוקבא דז"א, הוא כולה רק מבחינת האחורים שמחזה ולמטה דז"א, והיא מכונה בשם בית. ונמצא אשר משה, שהוא מרכבה לפנימיות הז"א שמחזה ולמעלה, אינו בבחינה אחת עם הנוקבא דז"א, שהיא כולה מבחינת מחזה ולמטה דז"א. וע"כ רק יעקב, שהוא חיצוניות הז"א, שפירושו כלים דפנים הנכללים מחזה ולמטה דז"א, הרי יש לו השואה עם הנוקבא דז"א, שהיא הכלים דאחורים שמחזה ולמטה. וע"כ נחשב יעקב למארי דביתא, ולא משה, כי הוא ממדרגה גבוה מהנוקבא דז"א. ודכר ונוקבא מחויבים להיות מבחינה אחת, כי זווג פירושו השואת הצורה.
וזה אמרו יעקב מאריה דביתא, כי להיותו מרכבה לחיצוניות הז"א, יש לו השואה עם הנוקבא דז"א המכונה בית, ונבחן יעקב לבעל שלה. מית יעקב נטל משה ביתא, ומני לה בחייו, אחר שיעקב מת, לקח משה את הבית, שהוא הנוקבא דז"א, ופקד עליה בעודו בחיים בעוה"ז. ואע"פ שמבחינת הרוח שלו הוא מרכבה אל פנימיות הז"א ואין לו השואה עם הנוקבא, מ"מ כל עוד שרוחו היה מלובש בגוף בעוה"ז, וכל גוף הוא כולו מבחינת הכלים דאחורים, ע"כ היה לו השואה עם הנוקבא דז"א, מצד גופו, והיה גורם זווג ז"א עם הנוקבא, במשך ימי חייו בעוה"ז, לאחר שמת יעקב.
יוסף על ידא דיעקב ומשה הוה צדיק: יוסף היה צדיק, על ידי יעקב ועל ידי משה. פירוש, כי נתבאר שיעקב ומשה היו שניהם מרכבה לכלים דפנים דז"א, שהם כו"ח, או חג"ת, אלא זה למעלה מחזה וזה למטה מחזה, כנ"ל בדיבור הסמוך. ונודע שאין זווג אלא ע"י בחינת קו אמצעי דנה"י, שהוא יסוד צדיק. ולפיכך לא יכלו יעקב ומשה בלבדם לגרום לזווג ז"א עם הנוקבא, זולת אם היו מתחברים במדרגת יוסף שהוא מרכבה ליסוד דז"א, ואז יכלו לגרום לזווג זו"ן, באופן שיוסף שימש ליסוד צדיק הן למשה והן ליעקב.