זהר

קמח) אמר ליה רבי אלעזר, אבא, וכי נשמתא לא איהי באתר ידיעא בלבא, ואתפשטותה בכל אברין דלבא, אמר ליה ברי, והא כתיב בה ותגל מרגלותיו ותשכב, כפום עובדוי דבר נש הכי נפיק לה מאתרהא, ונחית לה לבר מאתרהא, כגוונא דשכינתא דאתמר בה ובפשעיכם שלחה אמכם, ותיובתא שלימתא, מאן דאתיב לה לאתרהא דהות בקדמיתא, דבזמנא דנשמתא איהי בלבא אתקריאת מטרוניתא, כד נפקת מלבא לא אתקריאת מטרוניתא, כפום חובוי דבר נש הכי נחית לה מדרגא לדרגא ומאבר לאבר, עד דנחית לה לרגלוי, וכפום זכוון דיליה הכי סליקת, עד דסליקת לאתרה, ובגין דא בכל אתר דנחתת, תמן עבדת תנועה יתרה בההוא אבר יתיר מאחרנין.

תרגום

קמח) אמר ליה ר״א, אבא וכו׳. אמר לו רבי אלעזר, אבא, וכי הנשמה אין היא במקום ידוע בלב, והתפשטותה בעל אברי הלב. אמר לו, בני, והרי כתוב בה ותגל מרגלותיו ותשכב. כפי מעשי בני האדם כך יוצאת לה ממקומה, ויורדת לה לחוץ ממקומה. כמו השכינה שנאמר בה ובפשעיכם שלחה אמכם. ותשובה שלימה, מי שמשיב אותה למקומה שהיתה בראשונה. שבזמן שהנשמה היא בלב נקראת מלכה. כאשר יוצאת מהלב לא נקראת מלכה. כפי חטאי האדם כך יורדת לה מדרגה לדרגה ומאבר לאבר, עד שיורדת לה לרגליו. וכפי זכויות שלו כך עולה, עד שעולה למקומה. ומפני זה, בכל מקום שיורדת שם, עושה תנועה יתרה באותו אבר יותר מאחרים.