זהר

קמח) והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, איש מדה כלא חד, איש מראה ואיש מדה כלא חד, בגין דאיהו שבת ותחומא. דכתיב ומדותם מחוץ לעיר, וכתיב לא תעשו עול במשפט במדה, ועל דא איש מדה איהו. ואיהו ממש איש מדה, איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא, הא כתיב חמש באמה. אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה.

פירוש הסולם

קמח) והאי קרא במתיבתא וכו: והמקרא הזה, נשנה בישיבה העליונה. איש מדה, הכל אחד. איש מראה ואיש מדה, הכל אחד. משום שהוא שבת ותחום שבת. שכתוב, ומדותם מחוץ לעיר. וכתוב לא תעשו עול במשפט במדה. ועל כן איש מדה הוא. והוא ממש איש מדה, ארכו הוא מסוף העולם ועד סוף העולם. כן היה אדם הראשון. ואם תאמר, הרי כתוב, חמש באמה. חמש באמה אלו, מסוף העולם עד סוף העולם היו.
פירוש. הוא מתיבתא דקב"ה, שעל בני מתיבתא זו אמר ר"ש ​ראיתי בני עליה והם מועטים (סוכה מ"ה:), ויש מתיבתא תתאה, והוא מתיבתא דמט"ט. ואומר, שהאי קרא שביארו הסבא, נתבאר במתיבתא עלאה. לפי שמבאר לפנינו.
והנה איש מראה הוא המדרגה דמשה, שעליו נאמר, ​ולא קם עוד נביא בישראל כמשה (דברים ל"ד), שה"ס ​ומראה ולא בחידות (במדבר י"ב). ואיש מדה, קאי ג"כ על סוד המראה, אלא בסוד המדה דהאי מראה. כי סוד המדה דהאי מראה הוא מסוף העולם עד סופו. ומראה ומדה דומים לשבת ותחום שבת, שתחום שבת הוא קצה המדה דשבת. אלא בשתא אלפי שני, מדת התחום שבת מצומצמת רק על אלפים אמה. ואחר גמר התיקון יהיה תחום שבת מסוף העולם עד סופו. שהוא סוד ​והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד). וז"ש, איש מראה ואיש מדה כלא חד בגין דאיהו שבת ותחומא. דכתיב ומדותם מחוץ לעיר, וכתיב לא תעשו עול במשפט במדה. הרי שענין מדה הוא קצה הגבול של הדבר, כן איש מדה מורה על קצה הגבול של שבת לאחר גמר התיקון, שהוא מסוף העולם ועד סופו.
וז"ש, ואיהו ממש איש מדה: איש מדה פירושו בעלה דהאי מדה ממש. כלומר, שאין המדה שולטת עליו, אלא הוא השולט על המדה ועושה אותה ע"פ חשקו וחפצו.
וז"ש אדם הראשון הכי הוה: היינו מקודם שחטא בעצה"ד, ​שהיה ארכו מסוף העולם עד סופו (חגיגה י"ב.) ומאיר מסוף העולם עד סופו, כמדת תחום השבת שלאחר גמר התיקון.
אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה: כי אלו חמש באמה ה"ס ע"ס, אשר עיקרן הן רק כח"ב תו"מ (כנ"ל במראות הסולם אות א' ד"ה אמנם) שלאחר גמר התיקון הן יתפשטו מסוף העולם עד סופו.