זהר

קמח) ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, ר' יהודה פתח, המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם, וכי באתר אחרא, לא רבו בני ישראל את ה', מ"ש הכא דקאמר המה מי מריבה ולא אחרנין. אלא הני מי מריבה הוו ודאי, דיהבו חילא ותוקפא, למאריהון דדינא לאתתקפא, בגין דאית מיין מתוקין, ואית מיין מרירן, אית מיין צלילן, ואית מיין עכירן, אית מיין שלם, ואית מיין קטטו. וע"ד המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה', דאמשיכו עלייהו, למאן דלא אצטריך, ואסתאיבו ביה, הה"ד ויקדש בם.

פירוש הסולם

קמח) ​ואני הנני מביא מבול וגו': : ר"י פתח, ​המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו'. ושואל, וכי במקום אחר לא רבו בני ישראל את ה', מה נשתנה כאן שאומר, המה מי מריבה, שמשמע, ולא אחרים, ומשיב. אלא, אלו היו מי מריבה, ודאי, שנתנו כח וגבורה לבעל הדין להתחזק. משום שיש מים מתוקים ויש מים מרורים, שה"ס הקדושה והלעומת, דקו ימין. ויש מים צלולים ויש מים עכורים שה"ס הקדושה והלעומת, של קו שמאל. יש מי שלום ויש מי מריבה, שה"ס הקדושה והלעומת של קו האמצעי, ועל כן אוה"כ, המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה', להורות שהוא הלעומת של קו אמצעי. כי המשיכו עליהם את מי שלא היו צריכים להמשיך, דהיינו את הלעומת הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו. וז"ש ויקדש בם.