זהר

קמח) לגו מניה בהו, ואינון אבנין מפולמות, דמנהון נפקי מיין. מן תהו אתמשכאן עור ובשר. מן בהו אתמשכו גרמיה. לגו מניה וחשך, דא חשיכו, דאתמשך מניה עמא דעשו. ואי תימא מן תהו, הרי הוא ודאי, דהא חשך מניה תליא, אלא אינון אבנין מפולמות עאלו באמצעיתא, דמניה אתמשכאן גרמי, כמה דאתמר. וחשך משיכו דקיק, דמניה אתמשך עשו.

פירוש מעלות הסולם

קמח) לגו מניה בהו וכו': לפנים ממנו מן הקליפה הירוקה, הוא ​בהו והן אבנים מפולמות שמהן יוצאים מים, מן תהו נמשכות עור ובשר. מן בהו נמשכות עצמות. לפנים ממנו מן בהו, הוא חשך שנמשך ממנו עמו של עשו. ואם תאמר מן תהו נמשך חשך. כך הוא ודאי, כי חשך ממנו תלוי, כי חשך הוא בחינת תהו, שהוא מלכות דמדת הדין, אלא שנמתק בבינה ואז נעשה בחינת חשך. אלא אלו אבנים מפולמות נכנסו באמצע בין תהו לחשך. כי הן בהו, שממנו נמשכות העצמות שה״ס המסך. כמו שלמדנו וחשך היא המשכה דקה שממנו נמשך עשו