פירוש הסולם
קמז)
ויאמר אלקים יהי אור וגו' א"ר יצחק מכאן דעקרן קב"ה להני נטיען ושתיל לון, משמע דכתיב יה"י: אמר רבי יצחק, מכאן משמע, שעקר הקב"ה אלו הנטיעות ממקומם ושתל אותם במקום אחר, וזה משמע ממ"ש יה"י. פירוש. כי הזו"ן מכונים נטיעות, בסוד עץ החיים וכו'. וכל עוד שהיו במקומם, דהיינו מטרם עלית המלכות לבינה, לא היו הזו"ן ראוים לקבל שום אור,
(כנ"ל בבראשית א' דף ז' ד"ה וכבר) ולפיכך עקרם ממקומם, והעלה אותם ושתלם במקום בינה, ושם נעשו מוכשרים לקבל אור העליון. ולמד זאת מהמלה יה"י אור, והיינו כמו שנתבאר לעיל
(בבראשית א' דף מ"ג ד"ה יה"י על רזא דאו"א) אשר י"ה דיה"י ה"ס או"א וה
י' אחרונה דיהי רומזת על כניסת ה
י' ל
אור או"א, ונעשו
אויר, שבזה נתחברו זו"ן באו"א והוכשרו לקבל מהם האור. עש"ה כי אין להכפיל דברים.
ר"י אומר, אור שכבר היה תנן, משמע דכתיב ויהי אור, והיה לא כתיב אלא ויהי: ר' יהודה אומר, אור שכבר היה, למדנו, וזה משמע ממ"ש ויהי אור, כי והיה לא נאמר אלא ויהי אור, משמע שכבר היה.
וכד אסתכל קב"ה באינון דרין דרשיעיא, גניז ליה לצדיקיא הה"ד אור זרוע וגו', וכשנסתכל הקב"ה בדורות הרשעים, שאינם כדאים להאור, גנז אותו לצדיקים וז"ש אור זרוע לצדיק וגו', שהאור נגנז ונזרע בשביל שיקבלו אותו רק הצדיקים, ולא הרשעים.
והא אתמר ויאמר אלקים יהי אור, וזהו שנאמר ויאמר אלקים יהי אור, אשר המלה יה"י יורה על גניזת האור, (כמ"ש לעיל דף מ"ג ד"ה יהי עש"ה), כי י"ה דיה"י ה"ס אור או"א, ו
י' אחרונה דיה"י רומזת על כניסת ה
י' ב
אור ונעשה ל
אויר, ונבחן זה לגניזה וזריעת האור בשביל הצדיקים.
הה"ד מ"י העיר ממזרח וגו', פירוש. כי ע"י כניסת הי' לאור או"א ירדו אתוון
אל"ה דאלקים מאו"א לזו"ן, ולא נשארו באו"א אלא אתוון
מ"י דאלקים, שעי"ז נעשו הזו"ן מוכשרים לקבל אור או"א, ונמצא שאלו ב' אותיות מ"י דאו"א, הן שורש כל המוחין דזו"ן, (כנ"ל בראשית א' דף מ"ג ד"ה יהי עש"ה) וז"ש
מ"י העיר
ממזרח, דהיינו ז"א,
צדק היינו מלכות, אשר ב' אותיות מ"י העירו המוחין לז"א שה"ס ממזרח, ולמלכות שה"ס צדק, ו
העירו, הוא לשון התחלת התעוררות מוחין, כי רק התחלת המוחין באים ע"י
מ"י, כמ"ש שם.
