זהר

קמז) עד דהוו יתבי חמו לטורא דהוה סליק לעילא ונחית לתתא. אמר אתעטרותא אתעטר בטינתא דארעא, מגו לעילא. אדהכי, סליק ההוא חקלא ריחא, מכל בוסמין, אמר ניתיב הכא, דשכינתא גבן אתקיים. בגין כך, כריח שדה אשר ברכו יי'.

פירוש הסולם

קמז) עד דהוו יתבי וכו': בעוד שהיו יושבים, ראו עשן קטורת שהיה עולה למעלה ויורד למטה. אמר, התעטרות הוא, העשן, מתעטר ברפש הארץ מן למעלה. וע"כ הוא עולה למעלה ויורד למטה. וזה רומז על ההבל הנ"ל, שמתוך שהוא שפל ומלא דינים ע"כ נתעטר בו ז"א שתקן אותו והרויח המוחין מבינה. כנ"ל בסמוך. בינתים העלה השדה ריח שהריח יותר מכל הבשמים. אמר נשב כאן, שהשכינה מתקיימת אצלנו, ועל זה כתוב, כריח שדה אשר ברכו ה'.