זהר

קמז) תמן איהו קאים לגבי חויא, השתא, שמעון ולוי, דאתו מסטרא דדינא קשיא, קיימו לגביה דחמור, ושליטו עלוי בכל סטרין, ואתכפיא קמייהו, כד"א, ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, ושמעון דהוה מזליה שור, אתא על חמור, וקטרג ביה, בגין דלא יתחברון כחדא, ואשתכח איהו מקטרגא דיליה.

פירוש הסולם

קמז) תמן איהו קאים וכו': שם כשהנחש נשכו, עמד הוא עצמו לנגד הנחש, עתה כשנשכו החמור, שמעון ולוי שבאים מצד הדין הקשה, עמדו לנגד החמור, ושלטו עליו מכל הצדדים ונכנע לפניהם. כמש"א,​ ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. ושמעון שמזלו היה שור, דהיינו גבורה ושמאל דקדושה, בא על חמור, שהוא ימין דקליפה וצרר אותו, כדי שלא יתחברו שור וחמור דקליפה יחד, ונמצא ששמעון הוא הכנגד שלו ולא יעקב.