זהר

קמז) בההוא זמנא דבין הערבים, כל אינון אלף וחמש מאה ותשעין אלף רבוא מארי דיללה אקרון, ומזמרין בההיא שעתא, וקטטותא שריא בעלמא, וההיא שעתא אתערותא דאתער קב״ה ליצחק, וקם ודאין לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא, ושבעה נהרי אשא נגדין ונפקין וחלין על רישיהון דרשיעייא, ושלהובי גומרין דנורא מתערין מעילא לתתא, וכדין תב אברהם לאתריה. כד״א, ואברהם שב למקומו. ויומא אתפני, וחייבי גיהנם צווחין ואמרין אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. וההיא שעתא, בעי ב״נ לאזדהרא, בצלותא דמנחה.

פירוש הסולם

קמז) בההוא זמנא דבין וכו׳: בזמן ההוא של בין הערבים, כל אלו אלף ות״ק וצ׳ אלף רבוא הנמשכים אז, הם נקראים בעלי יללה, מחמת שנמשכים מקו וחצי דצד שמאל, שמשם נמשכים דינים, כנ״ל, וע״כ הם מיללים, כי אינם יכולים לסבול הדינים האלו. ומזמרים באותה שעה. ומריבה שורה בעולם. ושעה ההיא, היא ההתעוררות שעורר הקב״ה את יצחק, שהוא קו השמאל דז״א, והוא קם ודן את הרשעים, העוברים על דברי תורה, וז׳ נהרות אש, כנגד חג״ת נהי״מ נמשכים ויוצאים ושורים על ראשיהם של הרשעים ושלהבת גחלי אש מתעוררת מלמעלה למטה. ואז, אברהם, שה״ס החסד, שב למקומו. דהיינו שהחסד חוזר לשורשו ונעלם מן התחתונים, כש״א, ואברהם שב למקומו. והיום נפנה ורשעי גיהנם צועקים ואומרים, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ובאותה שעה צריך אדם להזהר בתפלת המנחה.