זהר

קמו) ואנן מגו חשוכא דהוה במדברא, אתגלי לן נהורא דא. רחמנא ישרי עמך נהורא, בעלמא דין, ובעלמא דאתי. אזלי ר"ש וחברייא, אלין תלת מילין אבתריה, אמר ליה, אמאי לא אזלי אלין עמך כקדמיתא. א"ל, לא בעינא לאטרחא לבר נש עמי, השתא דאתו נזיל כחדא. אזלו, ור"ש אזל לארחיה. א"ר אבא, הא אנן ידענא שמיה, ואיהו לא ידע שמיה דמר, אמר ליה, מניה ידענא דלא לאתחזאה.

פירוש הסולם

קמו) ואנן מגו חשוכא וכו': ואנו, מתוך החשך שהיית במדבר נגלה לנו אור הזה. הרחמן ישרה עמך אור בעולם הזה ובעולם הבא. הלכו ר"ש והחברים ג' מלין אחריו. אמר לו ר"ש למה לא הלכו עמך, חמשה האנשים שלך מתחילה, אלא שבאו עתה. אמר לו הזקן, לא רציתי להטריח לאדם שילוו אותי, עתה שבאו. נלך ביחד. הלכו. ור"ש הלך לדרכו. אמר לו רבי אבא. הרי אנו יודעים שמו של הזקן, והוא אינו יודע שמו של אדוני. אמר לו ממנו אני יודע שלא להתראות. שהרי לא אמר לי שמו מטרם ששאלתיו.