תוכן

קמו. באופן, שחכמת הקבלה והתורה הנגלית, הם היינו הך. אלא בעוד שהאדם מקבל מבחינת השגחה של הסתר פנים, והקב"ה מסתתר בתורה (כנ"ל אות קא ד"ה וז"ש), נבחן שעוסק בתורת הנגלה, כלומר, שאינו מוכשר לקבל שום הארה מתורה דיצירה, ואין צריך לומר עוד מלמעלה ליצירה. וכשהאדם זוכה לגילוי פנים כנ"ל (אות פג ד"ה והנה), אז מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה, היות ולבושי התורה הנגלית בעצמם נזדככו בעדו, ונעשתה תורתו תורת היצירה, שנקראת "חכמת הקבלה".
ואפילו הזוכה לתורה דאצילות, אין הפירוש ח"ו שנתחלפו לו אותיות התורה, אלא, אותם הלבושים עצמם של התורה הנגלית נזדככו לו ונעשו ללבושים זכים מאוד, שהם נעשו בסוד הכתוב (ישעיה ל, כ) "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך", כנ"ל, שאז נעשו בבחינת איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, כנ"ל (עי' אות קלז).