זהר

קמו) מ"ט אתחלש ירכא דיעקב, בגין דאתקרב ביה סטר מסאבא, ונקיט תוקפא מניה, ואתעכב עד שמואל, וע"ד אתא לאדכרא, דדא איהו ירכא דישראל, דכתיב וגם נצח ישראל, וע"ד כל מילוי הוו בדינא, בשירותא ובסופא.

פירוש הסולם

קמו) מאי טעמא אתחלש ירכא דיעקב, בגין דאתקרב ביה סטר מסאבא ונקיט תוקפא מניה: שואל מהו הטעם שנחלש ירך יעקב, ומשיב, משום שצד הטומאה קרב אליו, ולקח חיזוק ממנו. ואז נגלה החסרון פני אדם כנ"ל. ובכל מקום שיש חסרון בקדושה נאחז שם הס"א. ואתעכב עד שמואל, ועל דא אתא לאדכרא דדא איהו ירכא דישראל, דכתיב וגם נצח ישראל, ונתעכב התיקון עד שמואל, כמ"ש לעיל. וע"כ בא שמואל להזכיר, שזה הוא ירך ישראל שכתוב וגם נצח ישראל. פירוש כי ב' שמות לז"א, בעת קטנות נק' יעקב, ובעת גדלות נקרא ישראל. וענין הכתוב ותקע כף ירך יעקב, הוא בעת שנק' יעקב, שאז ב' הספירות נצח והוד כירך אחד הן, כי בחינת שמאל הן, כנ"ל. אמנם בעת שנק' הז"א בשם ישראל, דהיינו בעת גדלות נבחנים הנצח והוד לב' מדרגות ימין ושמאל, כנ"ל. ולפיכך בעת ששמואל תיקן בחזרה את הנצח, הזכיר עליו השם ישראל, שיורה על בחינת גדלות, שאז הנצח הוא לימין וההוד לשמאל. ואז נאמר וגם נצח ישראל לא ישקר וכו'.
ועל דא כל מילוי הוו בדינא בשירותא ובסופא: וע"כ כי דבריו של שמואל היו בדין, בהתחלה, ובסוף. פירוש שבהיות כל עקרו היה לטהר את הנצח מהחולשה שגרם לו שרו של עשו, ע"כ, היתה נבואתו בגבורה ובדין, כי כן צריכים לתקוני טהרה. ותכף בתחילת נבואתו ניבא דינים על בית עלי, וכן בסופו ניבא דינים על שאול.