פירוש הסולם
קמו)
ד"א, אלין אינון ארבע וכו': פירוש אחר. אלו בני השפחות, הס ד' קשרים, שכל שאר הקשרים נוסעים מכחם, ואלו הד' נושאים אותם. אר"א, כן הוא ודאי, וע"כ כולם מתתקנים כאחד.
ביאור הדברים. כבר ידעת שמספר י"ב, ה"ס המרכבה להמשיך הארת החכמה, וביאורם הוא, הארת ג' קוין בכל אחד מד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם בז"א חו"ג נו"ה, וד' פעמים ג' הם י"ב. וע"כ נבחן שיש ג' פרקין בכל אחד מהזרועות שהם חו"ג, ובכל אחד מירכים שהם נו"ה.
גם ידעת, שג' קוין משורשם, הם נמשכים מג' נקודות, חולם שורק וחירק, הנבחנים לג' זריעות. שה
חולם ה"ס עלית המלכות לבינה דהיינו ה"ת לנקבי עינים, שהמדרגה נשארת בסוד
מ"י דאלקים ואותיות
אל"ה נופלות למדרגה שמתחתיה. וה"ס ש
י' נכנסה
באור המדרגה ונעשה
אויר. וה"ס קו ימין. וה
שורק ה"ס ירידת ה"ת מעינים, ואותיות
אל"ה חוזרות לאותיות מ"י, ונגלה השם
אלקים, אמנם סתימא בשמא, שאז נמצא אור החכמה בלי חסד ואינו יכול להאיר. וה"ס קו שמאל. וה
חירק, ה"ס המסך דבחי"א, המוציא ו"ק בלי ראש, והוא בכל מקום בחינת ז"א של אותה המדרגה, ובחינת קו אמצעי. הרי שיש בכל אחד מיעוט מיוחד, המכונה זריעה, ונבחנים לג' זריעות, (כמו שנתבאר
לעיל ב"א דף ט"ו ד"ה ההיא נקודה בארוכה ע"ש).
אמנם כשמתחברים זה בזה, על ידי קו אמצעי, שה"ס החירק, המייחד השורק והחולם, שהן קו ימין וקו שמאל, זה בזה, נמצאים כולם נשלמים זה מזה, ומאירים כאחד. ואז נבחנים ג' מיעוטים שבהם לבחינת
קשרים, שעל ידיהם מתקשרים ג' הקוין זה בזה. כי לולא השורק לא יצאה ה
י' מאויר, מנקודת החולם שהוא קו ימין, והיה נשאר בחסדים בלי חכמה. ולולא נקודת החירק, המיחד השורק והחולם זה בזה לא היה יכול השורק להאיר מטעם חוסר חסדים. ועל ידי הכרעת המסך דחירק את היחוד של החולם והשורק זב"ז, השיג גם הוא בחינת ראש בכל אותו השיעור שגרם להאיר את החולם והשורק. הרי שכולם נקשרים זה בזה, ואם היה נפרד איזה קשר, היה מסתלק הארת כולם. ולפיכך נבחנים לג' קשרים. באופן שג' בחינות קומות של האור שבהם, נבחנות לג' פרקים שבכל אחד מן הזרועות והירכים, וג' בחינת מסכים שבהם, שהם מקשרים האורות זה בזה ומשלימים אותם להאיר כאחד, כנ"ל, הן נבחנות לג' קשרים: אשר הראשון ה"ס חולם. והאמצעי ה"ס שורק. והתחתון ה"ס חירק. כמבואר.
וזה אמרו,
דהא בדרועא ימינא תלת קשרין, אבל קשרא חד באמצעיתא, דאיהו רב ואיהו אחור, כי ג' קשרים הם חולם שורק חירק, והאמצעי הוא השורק שהוא
רב, דהיינו שיש בו הארת חכמה הנק'
רב, גדול, אמנם
איהו אחור, שאינו מאיר כלום, כי כל עוד שהוא בלי חסדים אינו יכול להאיר. וז"ש,
וכד אתתקן כלא, אשתכחו כלהו ביתה, לקיימא קרא דכתיב וכל אחוריהם ביתה, דהיינו בשעה שכל ג' הנקודות חולם שורק חירק מתחברים יחד, שעל ידי הקומה היוצאת על מסך דחירק מתחברים החולם והשורק יחדיו, וכל הג' מאירים כאחד, כי גם השורק שה"ס קשר האמצעי שהיה באחור, ולא היה מאיר, נמצא עתה ששב להיות בחינת פנים, כלומר שחוזר להאיר, מחמת שנכלל בחסדים שבחולם. וזסו"ה וכל אחוריהם ביתה, שסובב על קשר האמצעי, שבכל אחד מן הזרועות והירכים, שהיו בבחינת אחורים, שפירושו, בלתי מאירים, חזרו ע"י יחוד קו אמצעי להיות פנים, ולהאיר.
וז"ש
כל שאר קשורין כלהו אתחזיין במישר, ואלין נפקין לבר וכו' לא חשיבי כבני רחל ולאה. כי ב' הקשרים
חולם וחירק, שמהם נמשכים בני רחל ולאה, אפילו בטרם יחודם זה בזה היו גם כן מאירים, אלא בבחינת ו"ק, ולפיכך, אחר יחודם זב"ז, הם שוים עם אברי הגוף. אבל קשרים האמצעים, שמטרם היחוד היו חשכים לגמרי בלי אור, לכן גם אחר יחודם זב"ז, שחזרו לבחינת פנים, מכל מקום נשארו בולטים לחוץ מאברי הגוף, שעוד ניכר בהם שהם אחורים, להורות, שהם בחינת
בני השפחות, שאע"פ שהם במנין י"ב, כלומר, שזולתם לא היה ג"ר בב' הקוין הנמשכים מחולם וחירק, עכ"ז אינם כל כך חשובים כמו החולם והחירק שבזרועות וירכים, שהם בני רחל ולאה, מטעם שהם היו מטרם היחוד חשכים לגמרי, והדין היה רובץ עליהם.
וז"ש
ד"א, אלין אינון ארבע, דכל שאר קשרין נטלי בגינייהו, כי זולתם לא היה ג"ר בב' הקשרים חולם ושורק, שבכל אחד מהזרועות והירכים, הרי שכל שאר הקשרים נוסעים ומאירים בכח אלו הד' קשרי האחורים. וז"ש
ואלין נטלי לון. שד' קשרי האחורים נושאים את שאר הקשרים, כלומר, שמאירים בהם בחינת ג"ר, וזולתם, היו כולם נופלים לבחינת ו"ק. הרי שנושאים את כולם.
