זהר

קמו) הוה גביר לאחיך, הוה, ולא אמר היה, או תהיה. אלא דא רזא עלאה דמהימנותא, דאלין אתוון אנון רזי דמהימנותא, ה' לעילא, וא"ו באמצעיתא, ה' לבתר. ובגין כך אמר, הוה גביר לאחיך, לשלטאה עלייהו, ולרדאה לון, בזמנא דאתא דוד מלכא. רבי יוסי אמר, כלא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא, דהא בגין דעברו ישראל על פתגמי אורייתא, כדין ופרקת עלו מעל צוארך.

פירוש הסולם

קמו) הוה גביר לאחיד שואל, למה אומר הכתוב הוה, ואינו אומר היה או תהיה. ומשיב, אלא זה סוד עליון של האמונה, כי אלו האותיות הו"ה, הן סודות האמונה, ה' למעלה, בינה. ו' באמצע, ת"ת. ה' לבסוף מלכות. ומשום זה אמר, הוה גביר לאחיך, היינו למשול עליהם, וליסרם בכח האותיות הללו, בזמן שיבא דוד המלך.
פירוש. כי נודע שהמלכות מצדה עצמה אינה ראויה למוחין, כי הצמצום רוכב עליה שלא לקבל לתוכה אור ישר, אלא בסוד עלותה והתמתקותה בבינה, היא מרויחה ב' ספירות: בינה, ות"ת, הראויות לקבל לתוכן המוחין הגדולים כמו שנתבאר זה באורך לעיל (בראשית א" דף ז' ד"ה וכבר עש"ה.)
וז"ש אלא דא רזא עלאה דמהימנותא, שזה הוא סוד עליון, של האמונה, שהיא מלכות כלומר, שמרומז כאן באלו האותיות הו"ה סוד עלית המלכות לעליון שהוא בינה. דאלין אתוון אינון רזי דמהימנותא, שאלו האותיות הו"ה, הן סודות האמונה, שהיא מלכות, כלומר, שהן הכלים, אשר האמונה שה"ס המלכות, מרויחה על ידי עלותה אל הבינה. ה' לעילא, בינה. ו' באמצעיתא, ת"ת. ה' לבתר, מלכות. כלומר שאלו האותיות הו"ה מרמזים על ג' ספירות בינה ת"ת ומלכות הנכללות בהאמונה שה"ס המלכות, שאז משגת ב' ספירות ת"ת ובינה, שהם ה' ו' לקבל בתוכם המוחין הגדולים, ובגין כך, אמר הו"ה גביר לאחיך, לשלטאה עלייהו ולרדאה לון כי על ידי שמקבלת המוחין הגדולים בתוך האותיות הו"ה, הוא שולטת על ע' שרים ומוסרת אותם, דהיינו שמרחקת אותם מלינק ממנה, בזמנא דאתא דוד מלכא שזה יתקיים בזמן שיבא דוד המלך, כי דוד המלך זכה למיתוק בבינה, והשיג אלו האותיות הו"ה (כנ"ל ב"א דף ק"י ד"ה מלכותא דדוד) ועל ידיהם הכניע כל שונאיו.
רבי יוסי אמר, וכו': רי"א. הכל הוא, בזמן שיבא מלך המשיח, כלומר כל הברכות נאמרו על גמר התקון, אחר שיבא מלך המשיח, ולא מטרם התקון כי, משום שכל זמן שישראל עוברים על דברי התורה, נאמר אז ​ופרקת עלו מעל צוארך. ולפיכך לא יוכלו הברכות להתקיים רק אחר ביאת המשיח, שיעשו תשובה ולא יחטאו יותר.