זהר

קמו) שירותא דקא שארי, מאינון אתוון דאשתבקו בקדמיתא. אדם, שארי באל"ף, וסיים במ"ם. ולבתר דסיים אלפא ביתא בשת, אתהדרו אתוון אנו"ש, אל"ף כמלקדמין, נ' דאיהו בתר מ' דאשתביק מאדם. ש', שירותא דאתוון דש"ת. נטיל אתוון מהאי ומהאי. ו' דיוקנא דאדם, לאתחזאה, דהא משת אתיחסו דרין בעלמא באורח מישר, כדקא יאות.

פירוש הסולם

קמו) שירותא דקא שארי וכו': ההתחלה של השמות שהתחיל אחר שנולד שת, היא, מאלו האותיות שנעזבו מקודם. ומפרש, שהשם אדם, מתחיל בא' וגומר בם'. ולאחר שגמר הא"ב בשת ש"ת, חזרו האותיות אל השם אנוש, הא' של אנוש, היא כמקודם, דהיינו כמו בשם אדם שהוא תחילת הא"ב, הנ' של אנוש, שהיא אחר מ', שנעזבה מאדם, כי הוא נגמר בם' נתתקנה בנ' של אנוש. הש' של אנוש נלקחה מהתחלת האותיות של שת, כי אנוש לקח האותיות מזה ומזה, דהיינו הא' של אדם, והש' של שת. הו' של אנוש, היא צורת האדם שבו, שהיא הקו האמצעי (כמ"ש בזהר בראשית ב' אות שמ"ט) להראות שמשת נתיחסו הדורות בעולם בדרך יושר, כראוי, דהיינו בקו האמצעי שהוא ביושר ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל (כמ"ש שם).