זהר

קמו) ותלת צלותין אינון, חד תלייא בראיה. ותניינא בריחא. ותליתאה בשמיעה. פה, איהו שבת, כלולה מכלהו. איהי תפלה לעני, דאיהו צדיק, ואיהו יום השבת.

פירוש הסולם

קמו) ותלת צלותין אינון וכו׳: וג׳ תפלות הן, אחת, של שחרית, תלויה בראיה. והשניה, של מנחה, היא בריח. והשלישית, של מעריב, תלויה בשמיעה. פה, דהיינו דבור, שהוא מלכות, הוא שבת, הכלולה מכולם, מראיה ושמיעה וריח. היא, המלכות, נקראת תפלה לעני, כי תפלה היא מלכות, ועני, הוא צדיק דהיינו יסוד, והוא יום השבת. כי המלכות היא ליל שבת, והיסוד הוא יום שבת.