זהר

קמו) ת"ח, א' בלחודוי אקרי ראשון, דכר. באלף סתים וגניז מה דלא אתידע. כד אתחבר האי אלף באתר אחרא, אקרי ראשית. ואי תימא דאתחברא. לא. אלא אתגליא ביה, ונהיר ליה, וכדין אקרי ראשית. ואפילו בהאי ראשית, לא אשגח בירושלם, דאלמלא הות בהאי, אתקיימת תדירא. אבל מרשית כתיב. ולעלמא דאתי כתיב, ראשון לציון הנה הנם וגו'.

פירוש הסולם

קמו) ת"ח א' בלחודוי וכו': בוא וראה הא' בלבדה נקראת ראשון, שהוא זכר. כי באלף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א' זו במקום אחר, נקרא המקום ראשית. ואם תאמר שנתחברה. לא. אלא שנתגלית בו ומאירה בו, ואז נקרא ראשית. ואפילו בראשית ההוא אינו משגיח בירושלים, כי אם היתה מקבלת מראשית הזו, היתה מאירה תמיד, ולא היה זווגה נפסק. אבל, מרשית כתוב, בלי א', וע"כ זווגה נפסק. ולעולם הבא כתוב, ראשון לציון הנה הנם, אשר הא' שנקראת ראשון, תאיר לציון שהיא מלכות.
פירוש. ג' מיני חכמה נמצאות באצילות. א) היא חכמה סתימאה דא"א, שנסתמה ואינה מאירה לתחתונים מעצמותה. וזו נקראת א'. ב) היא חכמה דימין, שה"ס או"א עלאין, שהם מקבלים מחכמה סתימאה ונקראים ראשית. להורות שהא' מאירה בהם. וחכמה סתימאה נקראת ראשון, שהוא זכר, ואבא ואמא נקראים ראשית, שהיא נקבה המקבלת ממנו. כי ראשון וראשית הם דכר ונוקבא. ונודע שאו"א ג"כ נסתמים ואינם מאירים לתחתונים. ג) היא בינה שחזרה לחכמה, בסוד בינה ותו"מ שיצאה מראש, שהוא חכמה, וחזרה לראש, אשר אז בחינת קו שמאל שלה נעשה לחכמה. וה"ס החכמה המאירה לז"'א ומלכות, אבל ב' חכמות הראשונות, שנקראות ראשון וראשית, אינן מאירות. ומתוך שחכמה זו היא דשמאל, ויש בה דינים ע"כ נקראת רשית בלי א'. להורות שחסר בה הארת חכמה סתימאה, שנקראת א'.
וז"ש, א' בלחודוי אקרי ראשון, דכר. שהוא חכמה סתימאה דא"א, כי באלף סתים וגניז מה דלא אתיידע. כי חכמה סתימאה סתומה וגנוזה ולא אתידע. כד אתחבר האי א' באתר אחרא, דהיינו בחכמה דימין, שהיא או"א עלאין, אקרי ראשית. שעליהם נאמר, ראשית חכמה וגו'. אמנם אין הפירוש, שחכמה סתימאה מזדווגת עם או"א ומשפיעה בה חכמה שלה, וז"ש, ואי תימא דאתחברא. שח"ס מזדווגת עם או"א. לא, אלא אתגליא ביה ונהיר ליה, כי אין כאן זווג ממש, כי חכמה סתימאה נסתמה, אלא רק הארתה יוצאת ומתגלה באו"א, כדי שאו"א ישפיעו לישסו"ת שה"ס בינה. וז"ש (באות קמ"ה) מרשית השנה וכו' ודינא אתאחד מסטרהא, אע"ג דלאו הוא דינא ממש. כי רשית בלי א', היא בינה, דהיינו ישסו"ת, שבקו שמאל שלה נגלית החכמה, והדינים שעם החכמה, אמנם כיון שבינה זו אינה מקבלת החכמה לצרכה עצמה, אלא בשביל ז"א ומלכות, ע"כ היא עצמה אינה דין, כי אינה מקבלת לצרכה, אבל דינא אתאחד מסטרהא, כי החכמה עם הדינים מתפשטים ממנה לז"א ומלכות. וע"כ נקראת רשית בלא א'. וז"א מקבל מרשית הזה, שהיא בינה, ומשפיע למלכות. וז"ש, ואפילו בהאי ראשית, שהוא או"א, לא אשגח בירושלם, אלא ברשית בלי א' שהוא ישסו"ת. דאלמלא הות בהאי, אתקיימת תדירא שאם ז"א היה משפיע בה מראשית עם א' שהוא או"א עלאין, היתה המלכות נמצאת תמיד בזווג עם ז"א. כי כמו שזווג או"א עלאין לא פסיק לעלמין היה גם זווג ז"א ומלכות לא פסיק לעלמין, מחמת שמקבלים מאו"א עלאין. אבל מרשית כתיב, שהוא ישסו"ת, ע"כ זווג ז"א ומלכות נפסק, כמו זווג ישסו"ת. ולעלמא דאתי כתיב ראשון לציון וגו'. דהיינו שיאיר אז למלכות, מבחינת חכמה סתימאה, הנקראת ראשון כנ"ל.