זהר

קמו) ת"ח, עד השתא אקריבו ישראל תבואת הארץ, תבואת הארץ ודאי. ואתעסקו ביה, ואתקשרו בההוא קשורא. ואע"ג דדינא אשתכח, דינא בשלמא אשתכח ביה. ואקריבו שעורים, בגין דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה, ומן קדמאה מתקריא, ויא מההוא דמתאחר, דהא אחידו קדמאה, דישראל אתאחדו ביה בקב"ה, הכא הוא. אמר קב"ה, אנא יהבית לכו מן במדברא, מההוא אתר דאקרי שמים, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ואתון מקרבין קמאי שעורים.

פירוש הסולם

קמו) ת"ח עד השתא וכו': בוא וראה, עד עתה דהיינו בפסח, הקריבו ישראל תבואת הארץ, דהיינו העומר, תבואת הארץ, ודאי, דהיינו הארת המלכות הנקראת ארץ. ונתעסקו בו, ונתקשרו בקשר ההוא. ואע"פ שהוא נמצא דין, הנה הדין נמצא בו בשלום. והקריבו שעורים משום שהוא הראשון לכל שאר התבואות, ומן הראשון מקריבים, ולא מאותן שמתאחרות, כי האחיזה הראשונה, שישראל נתאחזו בהקב"ה, כאן הוא. אמר הקב"ה, אני נותן לכם מן במדבר ממקום ההוא הנקרא שמים, שהוא ז"א, שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ואתם מקריבים לפני שעורים. שהיא בחינת המלכות.
ביאור הדברים. אע"פ שבליל פסח היה המלכות בזווג פב"פ עם ז"א בתכלית הגדלות, הרי היה מבחינת אתערותא דלעילא בלבד, כדי להוציא ישראל ממצרים. שז"ס דילג על הקץ, מחשש שלא יטמעו ישראל במצרים. ומשום זה לא היו המוחין האלו בני קיום, ואחר ליל פסח, תיכף חזרה המלכות לקטנותה, כדי לבנותה בסוד אתערותא דלתתא, ע"י ישראל. ומתוך שהמלכות היא בעיקר מבחינת קו שמאל, ע"כ מצוה ראשונה של הקרבת מנחת העמר, מנחת שעורים, ששעורים ה"ס הארת המלכות מבחינת קו שמאל מחכמה בלי חסדים, שהיא דינים, שה"ס מאכל בהמה, ובהמות נמשכות משמאל. אלא בסוד עמר התנופה, שפירושו, שמניפים הארתה ממטה למעלה. ואח"כ ע"י ספירת העומר ממשיכים אליה ז' ספירות חג"ת נהי"מ מז"א, שכל אחת כוללת ז"ס, שבזה משיגה קומה שוה לבחינת זווג פב"פ ביום החמשים שהוא חג השבועות. שאז מקריבים מנחה שניה, מנחת חטים, שה"ס מנחה חדשה. שכל מ"ט ספירותיה נתחדשו ע"י ז"א.
וז"ש, תבואת הארץ ודאי, דהיינו הארת המלכות שנקראת ארץ. ואתעסקו ביה, דהיינו שהיו עוסקים בהקרבתה ובתנופתה, דהיינו שתקנו שהארה זו, שה"ס חכמה בלי חסדים, לא תאיר אלא בתנופה, ממטה למעלה, ואתקשרו בההוא קשורא, שבזה קשרו את המלכות בקשר הראשון לז"א, שה"ס קו אמצעי המתקן את קו השמאל, בדרך שלום עם הימין, שיאיר רק ממטה למעלה (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת). וז"ש ואע"ג דדינא אשתכח, כי היא חכמה בלי חסדים, דינא בשלמא אשתכח ביה, דהיינו שנמצא בתקון התנופה, להניף הארתה ממטה למעלה, שהיא תקון השלום של קו האמצעי, שעי"ז, עושה שלום בין הקוין, שיתכללו זה בזה (כמ"ש שם) וע"כ נחשב בזה, שהדין הוא כבר בבחינת השלום עם הימין. וז"ש ואקריבו שעורים, בגין דאיהו קדמאה וכו' כי הארת השמאל הזו, היא תקון הראשון של המלכות, משום שעיקר בנינה משמאל הוא כנ"ל. וז"ש, אמר קב"ה אנא יהבית לכו וכו' להם מן השמים, ואתון מקרבין קמאי שעורים. שתקון המלכות במנחת שעורים צריך להיות מצדנו, ואז ישפיע הקב"ה לחם מן השמים, שה"ס הארת ז"א שנקרא שמים, שה"ס הארת החסדים.