זהר

קמו) איש: כמה דאת אמר י״י איש מלחמה, דנטל נוקמין מפרעה ומעמיה. אשה: דא שכינתא, דאתמר בה, מצא אשה מצא טוב וגו'.

פירוש מעלות הסולם

קמו) איש כד"א ה׳ וגו': איש שה״ס ז"א הוא כמו שאתה אומר ה׳ איש מלחמה, שלקח נקמות מפרעה ומעמו. אשה זו השכינה היינו מלכות, שנאמר בה מצא אשה מצא טוב וגו'.
פירוש: יש דינים הנמשכים מנקודת החולם שבקו הימין דבינה, שבהם נאחז ז״א, ונתקנים להמשכת חסדים לבד, ויש דינים שבקו השמאל דבינה הנמשכים מנקודת השורוק, והם להמשכת הארת חכמה בלבד ובהם נאחזת המלכות כשהיא במצב דאב״א עם ז״א, וע״י התקון של מסך דחירק שמסבתו נעשה היחוד של הימין והשמאל, בסוד הקו האמצעי המכריע ביניהם, ומגביל את השמאל שלא יאיר רק ממטה למעלה, אז עולים זו״ן למקום או״א, ז״א במקום אבא, והנוקבא במקום אמא, ואבא שה״ס י׳ מתלבש בתוך האש של ז״א, ונעשה איש, וה׳ של אמא משלימה את אש של מלכות ונקראת אשה. כי האש שבקו השמאל משלמת את החסדים דז״א בהארת חכמה. וכן אש השמאל נשלם ע״י הימין בחסדים. וז״ס שאמרו ז״ל (סוטה יז.) איש ואשה זכו שכינה ביניהן וכו' (עיי״ש בפירש״י) שחוזרים זו״ן פב״פ ומאירים כמו או״א. ולהיות שבעת הגלות קליפת עמלק מונעת את זווג זו״ן פב״פ, לכן הקב"ה ינקום ממנו, ושלהובין דאשא נפקין מהאי י״ה וכו' בסוד אל קנא ונוקם.