זהר

קמו) קם תנא תניינא ואמר ליה, הא תניא דמסייע לך ברומחא, דאיהו כלילא מארבע פרשיין. ודא ו׳ דאיהו עמודא דאמצעיתא, כליל שית תיבין דיחודא, ורמ״ח תיבין דאית ביה.

פירוש מעלות הסולם

קמו) קם תנא תניינא וכו׳: קם התנא השני ואמר לו, לר״ש, הרי תניא המסייע לך ברומח, שהוא כלול מארבע פרשיות שהם חו״ב ודעת הכולל חו"ג, וזה ו' שהוא עמוד האמצעי היינו תפארת, הכולל שש תבות היחוד, היינו שמע, ישראל, הוי״ה, אלקינו, הוי״ה, אחד. ורמ״ח, תבות שיש בו בקריאת שמע, ועם שש מלים של שמע ישראל וכו׳ הן רומ״ח.
ביאור הדברים: סוד הקירטא שהוא השכינה, נתבאר בזהר (בראשית א׳ אות ר"א ובדפו״י ח״א דף כ״ד). וזה לשונו זרקא ודאי במיתך לסלקא צלותא לההוא אתר ידיע, כמה דההוא אבנא דקורטא דאזדריקת לאתר ידיע, הכי צריך לסלקא מחשבתיה בצלותיה בההוא תגא אבן מוכללת ומעוטרת וכו׳. פירוש השכינה נקראת צלותא שהיא מלכות שבה הרצון לקבל, בסו״ה ואני תפלה, ובה נתקן המסך לזווג דהכאה, כי אין אור נמשך מאין סוף ב״ה אלא ע״י זווג דהכאה מאור העליון על המסך שבכלי המלכות. שמטעם זה נבחנת הנוקבא שהיא בנין כל העולמות, כי זולת המסך שנתקן בה היו העולמות תהו ובהו. ואומר שהבא להתפלל צריך להעלות מחשבתו בתפלתו, עד הכתר שה״ס א״ס ב״ה (עיי״ש בסולם מאמר הקירטא) כמו אבן הקלע המוקלעת למטרה ידועה, ונזהר שלא להחטיא את המטרה.
ואלו התנאים הרשב״י והחברים מחשבתם ודבורם היו בבחינת מעשה ממש שכפי הדרושים וחדושי תורה שלהם כן נתתקנו ונסתדרו אחריהם המדרגות העליונות בפועל ממש, והמשיכו מוחין ושפע בתפלתם. (זהר ע״פ הסולם אד״ר אות קס״ו - קס״ט). ואחד מראשי התקונים שנעשה בעולם התקון אחר שבירת הכלים הוא, גניזת אבא ואמא הפנימיים, אשר שמשו בעולם הנקודים, שבסבת הארתם הגדולה נתבטל הפרסא שבין אצילות לבי״ע, וירדו הכלים לבי״ע, ונשברו ומתו, ומחמת גניזה זו של או"א הפנימיים, אין עוד הארת ג״ר דע״ב במוחין דאבי״ע, אלא ו"ק דמוחין דע״ב, הנמשכים מאו״א החצונים דע״ב, כי המוחין דע״ב הם מוחין דחכמה, וג״ר דמוחין אלו נקראים או"א הפנימיים, או ג״ר דע״ב. וו"ק של אלו המוחין נקראים או"א החצונים או ו״ק דע״ב, אמנם אין לטעות שיש אפשרות ליציאת המוחין ו״ק בלי ג״ר מתחלת הזווג, זה לא יתכן וכל שכן במוחין דע״ב שאפילו הו"ק דמוחין אלו הם בבחינת ג״ר לא יצוייר בהם כלל אפשרות של יציאת ו״ק בלי ג״ר. אלא שמתחלת הזווג נמשכת לכל פרצוף קומה שלמה ג״ר וו"ק יחד וע״י התקונים שנעשו בעולם האצילות, חוזרים ויוצאים הג״ר דע״ב לחוץ מן הפרצוף, ונשאר מלובש רק המוחין דו"ק דע״ב בתוך הפרצוף. וג״ר דע״ב אינם מושפעים אל העולמות, אלא הם למזונות המלכות. כמבואר בזהר (ע״פ הסולם בראשית א׳ אות ע״ו) סוד הכתוב מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם שפירוש חציר הוא ג״ר דע״ב, ומלת חציר מורכבת מב׳ מלים חצי אור, והוא למזונות הנוקבא שה״ס הוי״ה במלוי ההי״ן בגימטריא ב״ן כמנין בהמה. ועשב הוא ו"ק דע״ב לעבודת האדם שכל עבודת האדם להעלות מ״ן ולהמשיך שפע מלמעלה אינה אלא להמשכת מוחין דו"ק דע״ב שהם מוחין דעשב, ולא מוחין דחציר שהם ג״ר דע״ב. (עיי״ש בסולם מאמר תדשא הארץ דשא).
ותקון זה נקרא חץ משום שהמוחין נחצאים ונחלקים בין ג״ר לו״ק, וגם ע״ש שזורק חצים, שהם דינים קשים ומרים על הרשעים שכל חיותם הוא מג״ר דשמאל, ורוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה. וזה אמרו (באות קמ״ד) קם ר״ש בקדמיתא וכו׳ מטעם שבתחלה, מתגלים בהכרח גם הג״ר. ואח״כ פועלת הגניזה דאו"א להסתיר את הג״ר ולהשאיר הו״ק, אסתמר לך דהא קירטא לגבך ודא שכינתא שעליה נעשה הזווג עם האור העליון ובה אזדריקו תלת אבנין וכו׳ היינו קומה שלימה שיש בה הארת ג״ר דע״ב דאינון י׳ י׳ י׳ וכו׳ שכל י׳ מורה על עשר ספירות שלימות ג״ר וז״ת. א"ל רבי שים בסלע קנך, סלע הוא מלכות, קנך ה״ס ג״ר בסוד קנה חכמה קנה בינה, (להלן ת״ע דף ק״כ: דפו״י) ואמר התנא לר״ש הסוד של הכתוב ושים בסלע קנך, שהמשכת הג״ר הם לצורך המלכות עצמה, בסוד חציר, ואת הארת הג״ר הוא משאיר ומשים אותם בתוך הסלע שהוא מלכות, דהא קשתא לגבך דאיהו אות הברית, בסוד שכתוב את קשתי נתתי בענן, שקשת הוא יסוד דמלכות, וענן הוא מלכות דיסוד, ונתן זה בזה ונמתקו שניהם, ומתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם, ונכלל בתוכו ג׳ גווני הקשת שה״ס ג׳ קוים, אסתמר מגירין דיליה, כי מי שמתקרב להתאחז בו בסוד הסתכלות בקשת שפירושו המשכת אורו ממעלה למטה, מתעוררים עליו הדינים הקשים הגנוזים בו שהם חצים, בסוד הכתוב וישטמוהו בעלי חצים, (זהר ע"פ הסולם ויחי אות תשע״ה) אבל מי שמקבל המוחין בדרך התקון, שהם ו״ק דחכמה לבד, דאינון תלת וו״ו כי מדרגה שלימה ג״ר וז״ת נקראת י׳ הרומזת על עשר ספירות שלימות כמספרה י׳ ומי שממשיך האור בבחי׳ התקון שיעורו ו' הרומז על ו״ק דע״ב בלבד, וג׳ ווין ה״ס התקון של ג׳ קוים, ויוצאים מסוד ג׳ הפסוקים ויסע ויבא ויט שכל פסוק מתחיל בו׳, (זהר ע״פ הסולם בשלח אות ק״ס) דסלקין ח״י בחושבן כי בגדלות עולים חג״ת ונעשו חב״ד ונה״י לחג״ת ובא אל המדרגה נה״י חדשים וה״ס ח״י ספירות ט׳ דאור ישר וט׳ דאור חוזר. בסוד הכתוב וכל שיח השדה ש׳ ח״י ובסו״ה וכל עשב השדה ש׳ ע״ב (זהר ע״פ הסולם בראשית א׳ אותיות רל״ה רל"ו) ודא ח״י עלמין היינו הזווג דנה״י שעיקרם הוא יסוד, כי יש ג׳ זווגים בזו"ן: זווג דג״ר, וזווג דחג״ת וזווג דנה״י, ומוחין דע״ב שה״ס מוחין דחיה אינם נמשכים עד שיושלם הזווג דנה״י ואז נמשכים המוחין דחיה שעל שמם נקרא היסוד ח״י.
וזה אומרו (באות קמ״ו) קם תנא תניינא ואמר ליה הא תניא דמסייע לך ברומחא היינו בקריאת שמע, שנקראת רומ״ח כמפורש להלן, דאיהי כלילא מארבע פרשיין היינו מכל ד׳ מוחין חכמות ובינות וחסדים וגבורות, ועכ״ז ודא ו׳ דאיהו עמודא דאמצעיתא כי בק״ש נעשה הזווג דו"ק דמוחין לבד, אע״פ שהם כלולים מהארת חכמה ג״כ, כי בק״ש אין עוד היחוד בשלימות בבחינת ג״ר מחמת שיש עוד מלחמות עם הסט״א, וזווג השלם דבחינת ג״ר נעשה בתפילת שמונה עשרה בשים שלום, שכבר כלו כל המלחמות (לעיל בהקדמה אות קפ״ב).
ואין לתמוה שלפעמים נקראת ק״ש בשם חרב כמו שאמרו חז״ל (ברכות ה׳.) כל הקורא ק״ש כאלו אוחז חרב פיפיות בידו. ולפעמים בשם רומח (זהר ע״פ הסולם עקב אות כ״ז) כי רומח הוא דומה לחרב, שה״ס הדינים שבמסך דחיריק שקו האמצעי משמש בו למעט ג״ר דשמאל. כדי ליחד השמאל עם הימין, ויש לו שני פיפיות משום שכולל בתוכו בינה ומלכות בסוד מפתחא ומנעולא שהם ב׳ כחות לפעולת היחוד הזה, שמתחלה פועלים במסך דמנעולא דהיינו במלכות דמדת הדין שבכל מקום שמתגלה מסך זה פורח האור העליון משם, אמנם משום שרוצים להשאיר ו״ק דחכמה מעלימים את מסך דמנעולא ופועלים במסך דמפתחא לבד שהוא המלכות המשותפת בבינה, ובכחה נשאר במדרגה ו"ק דחכמה, ולכן לפני העלמה על המסך דמנעולא, נקרא הקו האמצעי שהוא הנושא של המסך דחיריק חרב פיפיות, על שם ב׳ הפיפיות של מנעולא ומפתחא. ואחר העלמה על המסך דמנעולא והוא פועל במסך דמפתחא לבד נקרא בשם רומח שאין בו אלא פה אחד שהוא המסך דמפתחא.