זהר

קמה) ת"ח, כיון דכלהו אשתלימו דא בדא, ואתקשרו דא בדא, בקשורא חדא, ונשמתא עלאה נהיר לון מסטרא דלעילא, וכלא נהורין אינון בוצינא חדא, בשלימו, כדין רעוא חדא דמחשבה אתפס, נהירו דלא אתפס ולא אתיידע, בר ההוא רעו דמחשבה תפיס, ולא ידע מה תפיס, אלא דאתנהיר ואתבסם, ההוא רעו דמחשבה, ואתמליא כלא, ואשתלים כלא, ואתנהיר ואתבסם כלא, כדקא יאות. ועל דא כתיב אשרי העם שככה לו וגו'.

פירוש הסולם

קמה) ת"ח, כיון דכלהו אשתלימו דא בדא, ואתקשרו דא בדא בקשורא חדא, בוא וראה, כיון שכולם נשלמו זה מזה, ונקשרו זה בזה בקשר אחד, ונשמתא עלאה נהיר לון מסטרא דלעילא וכלהו נהורין אינון בוצינא חדא בשלימו, ונשמה העליונה דהיינו בינה, מאירה להם מלמעלה, וכל המאורות הם נר אחד, בשלימות, כדין רעוא חדא דמחשבה, אתפס, נהירו דלא אתפס ולא אתיידע, אז רצון אחד של המחשבה תופס את האור שאינו נתפס ואינו נודע. רעוא חדא דמחשבה, פירושו אור החיה. נהירו דלא אתפס, פירושו אור היחידה. ואומר שהם מתלבשים זב"ז. פירוש, כי ממשיך לבאר ענין התלבשות אור היחידה, שאומר, שהוא מתמתק בפנימי פנימיות בדרך סתום כנ"ל בדיבור הסמוך, ומבאר כאן סדר הלבשתו. ואומר, כי אחר שנשלמו כל ההיכלות, ונשמה העליונה שהיא בינה מאירה בהם, אז מתלבש אור החיה המכונה רעוא חדא דמחשבה, תוך אור הנשמה, ואור היחידה תוך אור החיה. ונמצא אור החיה תופס בתוכו את נהירו דלא אתפס וכו' שהוא אור היחידה. אמנם אע"פ שאור היחידה מתלבש באור החיה, עדיין הוא מאיר בו בדרך סתום, כנ"ל בדיבור הסמוך. וז"ש, בר ההוא רעו דמחשבה תפיס ולא ידע מה תפיס, אלא דאתנהיר ואתבסם ההוא רעו דמחשבה, מלבד, שהרצון דמחשבה ההוא, דהיינו אור החיה המלביש לאור היחידה, תופס ואינו יודע מה שתופס, דהיינו מחמת שמאיר בו בדרך סתום, אלא שהרצון דמחשבה מאיר על ידו ומתמתק הימנו מתוך שמלבישו. ואתמליא כלא ואשתלים כלא ואתנהיר ואתבסם כלא כדקא יאות וע"ד וכו' וכולם מתמלאים מאורו וכולם נשלמים וכולם מאירים על ידו ומתמתקים כראוי, ועל זה כתיב ​אשרי העם שככה לו וגו'.