קמה) והנה בהיות הז"א בעיבור במעי אמו ושלם באבריו, אז מזדווגים או"א בבחינת כלים החיצונים שלהם, עם בחינת הנפש שלהם הפנימי והמקיף כנ"ל, ומולידין בחי' מוחין אל הז"א לימי העיבור, והם סוד נפש שבו ונעשים צלם א' כנזכר ומתלבשין בז"א אחרי גמר יצירת הצלם הנזכר שם, בתוך חיצוניות הכלים של התבונה הנזכר, ונכנסים בתוך כלים דז"א להחיותו בזמן העיבור.
קמה) כלים החיצונים שלהם עם בחינת הנפש שלהם הפנימי והמקיף. מבאר בזה ענין הגורם לשינוים של המוחין וצלמי המוחין בין עיבור ליניקה וגדלות, וכן לגדלות ב' ויחידה. כי מאחר שלכלהו זווגים דזו"ן, מחויבים או"א וישסו"ת לחזור ולהעשות פרצוף אחד, עד שגם או"א יאירו בהארת חכמה כמו ישסו"ת, כנ"ל בחלק י' באורך, וא"כ במה תלוים הבדלי המדרגות של הז"א. ועל זה מתרץ, כי הבדל המדרגות הוא תלוי במרת המ"ן של הז"א, כי או"א מזדווגים תמיד בהתאם אל המ"ן של זו"ן שעלו ונכללו בהם. ואם המ"ן דז"א הוא בבחינת העיבור, אז מזדווגים או"א בבחינת כלים החיצונים שלהם, שהם מבחינת הנפש שבהם. כי מתעורר בהם בחינת הקטנות דנפש, והמה מודדים קומת ע"ס דז"א דעיבור על פי קטנותם הזו דנפש. וכן אם המ"ן הוא דרוח, מזדווגים או"א מבחינת כלים האמצעים שלהם דבחינת הרוח. ועד"ז בנשמה, המה מזדווגים מבחינת כלים הפנימים שלהם בהתאם להמ"ן דנשמה דז"א הנכלל בהם וכו' עד"ז. וטעם הדבר כבר נתבאר היטב בחלקים הקודמים.
[1, כנ"ל בחלק י': 2- מד"ה וזה אמרו "א"א עד ד"ה ומ"ש הרב, שמכח]