פירוש הסולם
קמה)
תא חזי נקודה וכו': בוא וראה נקודה אחת, שהיא א"א, שהיא התחלה למנות משם. שהיא שורש לגילוי מוחין דמנין וחשבון, וע"כ נקרא א"א ראשית (כמ"ש לעיל בזהר ב"א דף ו' אות ב') כי מה שמלפנים מאותה נקודה דהיינו מה שלמעלה מא"א, שהוא רישא דלא אתיידע, לא נודע, ולא ניתן להמנות. ויש נקודה שניה למעלה, שהיא בינה, הסתומה, ולא נגלה כלל, ולא נודעת, והיינו ג"ר דבינה המלובשות באו"א עלאין, ומשם, מז"ת דבינה המלובשות בישסו"ת, הוא התחלה למנות כל סתום ועמוק, כי בישסו"ת מתגלה החכמה כדי להשפיע למלכות. ויש גם כן נקודה למטה, שהיא מלכות, שהיא מתגלית בחכמה, ומשם היא ההתחלה לכל חשבון ולכל מנין. כי בה מתגלים כל המוחין דהארת חכמה כנ"ל.
(ועי' בפלפה"ס אות מ"א) פירוש. כי א"א הוא שורש לחכמה, דהיינו חכמה סתימאה שבו. אבל נסתם, ואינו מאיר אלא במקומו עצמו ולא למטה. וישסו"ת, שה"ס ז"ת דבינה, עולים לראש א"א, ומקבלים ממוחא סתימא. אבל גם בהם אין החכמת מתגלה לצורך עצמם, אלא כדי להשפיע למלכות. ורק במלכות, הוא מקום הגילוי של החכמה.
